שושלת ששון

70 שנה מלאו ל"מבצע קדש" - המבחן הראשון של צה"ל ומפקדיו בלחימה רבתי מאז מלחמת העצמאות. שלא כמו ב-1948, היו הפעם כל המפקדים ישראלים, התוכניות הוכנו על ידי קצינים ישראלים והביצוע היה של לוחמים ישראלים.

עד שנת 1955, הפעיל חיל האויר מטוסי בוכנה למשימות קרב ותקיפה. בשנת 1953 נכנסו לשרות מטוסי הסילון הראשונים ושנתיים אחר כך החל "העידן הצרפתי" עת נרכשו מטוסי אורגן ואחריהם מיסטר- שניהם מתוצרת דאסו.

חיל האויר לא היה מוכן למלחמה. מבין 61 מטוסי המיסטר החדשים שנרכשו רק 16 עד 19 היו בכשרות מבצעית. הם סבלו מבעיות בחימושם- ויכלו לשאת רק תותחים - הפצצות והרקטות נשארו במחסנים. מספרם של הטייסים שהיו בעלי כשרות מבצעית היה קטן- רק שמונה טייסים צברו יותר מתריסר שעות על המטוס החדש, או על מטוס האורגן שהגיע כשנה לפני כן. חיל האויר נאלץ לסמוך על קומץ מטוסי סילון ובעיקר מטוסי בוכנה, שאריות של מלחמת העולם השניה.

המלחמה פרצה באוקטובר 1956. לישראל היו סיבות משלה לפתוח במלחמה נגד מצרים, בעקבות פשיטות הפידאין ששיבשו את החיים בארץ, והסגר הימי שהוטל על מפרץ אילת. אחרי החלטת נשיא מצרים להלאים את תעלת סואץ, החליטו בריטניה וצרפת, לכבוש את איזור התעלה ולהשתלט עליה. ישראל חברה לתוכניתן של שתי המעצמות, וזכתה בעקבות כך לאספקת ציוד- טנקים, מטוסים וכלי מלחמה אחרים בכמויות גדולות. בין 29 באוקטובר ועד 2 בנובמבר כבשו כוחות צה"ל את חצי האי סיני, כולל רצועת עזה ושארם א שייח. המבחן היה קשה, ותבע התגייסות של כל העם. בעקבות לחץ של ממשל עוין בארה"ב, ואיומים של ברית המועצות, נאלצה ישראל לוותר על השטח שנכבש, אולם בעקבות הישגיה במלחמה, השתחררה מהסגר על מפרץ אילת וטרור הפידאין מרצועת עזה.

במשך השנים הבאות נערכה התארגנות מחודשת של הצבא, וחיל האויר נכנס לעידן המטוסים העל-קוליים וארוכי-הטווח. זהו סיפורה של המלחמה במבצע קדש.

הבית הפילוסופי הוא אסופת מאמרים המבוססת על סדרת הרצאות שהתקיימה במכון ון ליר. הספר מבקש לבחון מחדש את אחד המושגים הטעונים, הבסיסיים והחמקמקים ביותר בקיום האנושי: הבית. הבית הוא מושא לכמיהה עמוקה, מקום של ביטחון, שייכות ואינטימיות, המרחב שבו אנו אמורים להיות "אצל עצמנו" ולמצוא מנוח. אך כפי שמראים המאמרים בספר – העוסקים בהגותם של פילוסופים בולטים כפרידריך הגל, היינריך היינה, ולטר בנימין, ז'אק דרידה, אדוארד סעיד וג'ודית באטלר – לבית יש גם צד אפל ומסוכן. התשוקה לביתיות ולזהות אחידה ומוגנת עלולה להוביל בהכרח להדרה, לניכור ואף לאלימות קשה כלפי מי שנתפס כזר וכמאיים על השלווה המדומה.

הכותבים בספר נעים בין המטפורי לקונקרטי, בין הפילוסופי לפוליטי, ומציעים קריאה ביקורתית המערערת על התפיסה הרומנטית והשמרנית של הבית כמבצר סגור. הם חושפים את המתח המתמיד בין הרצון להרגיש בבית לבין האתיקה של הגלות והאל-ביתיות; בין הבית הבטוח של הגל לבין העמידה על הסף של בנימין או הגלותיות של סעיד.

הדיון הפילוסופי המוצג בספר אינו מנותק מהמציאות המדממת והכואבת שבה אנו חיים, שבה רבים כל כך נותרו חסרי בית במובן הממשי ביותר, ושבה שאלת הפליטות, ההרס והאובדן הופכת לשאלה דחופה וקיומית. דווקא בעת הזו, הספר מזמין אותנו לחשוב על הבית לא כנחלה בלעדית המקדשת אדנות וכוח, אלא כמרחב של פגיעות משותפת ותלות הדדית. זהו ניסיון אמיץ וחשוב להבין את המחיר הכבד של הכמיהה לבית, ולשאול אם אפשר לכונן תחושת שייכות שאינה כרוכה בהכרח בנישולם ובחורבנם של אחרים.