הפעוט המונטסורי

הקהילה החרדית היא אתגר למדינת ישראל. זאת לא האשמה. לא הטחת עלבון. זאת מציאות שצריך להישיר אליה מבט.

הקהילה החרדית מציבה לישראל אתגר מעשי – איך מקיימים כלכלה משגשגת ובטחון, כאשר קהילה הולכת וגדלה מקשה על המשימות האלה.

הקהילה החרדית מציבה לישראל אתגר עקרוני – אילו פנים יהיו למדינה בעוד כמה עשורים, כאשר על פי התחזית רבים מאוד מאזרחיה יהיו חרדים.

יש כאן שאלה על יכולת ההישרדות של ישראל. יש כאן שאלה על החזון והזהות של ישראל. 

מכיוון שהקהילה החרדית צומחת במהירות, זו שיחה דחופה, שיש הכרח לקיים, בלי להיבהל, בלי להתלהם, גם בלי לגמגם. ישראלים לא חרדים יגלו, ששיחה כזאת מובילה לשתי דרכים: דרך אחת היא של השלמה – הקהילה תצמח, השפעתה תגדל, התוצאה תהיה ישראל אחרת (שצריך לברר אם תוכל לשרוד). דרך שניה היא של בלימה – ניסיון לשנות את המגמה, ולחתור לעיצוב של מציאות שאינה מאותגרת על ידי הקהילה החרדית (אם זה בכלל אפשרי).

לא קל להשלים. לא קל לבלום. אבל צריך להחליט.

שמואל רוזנר הוא עורך ספרי הקיפוד והשועל, עורך אתר המדד, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי. ספריו הקודמים? #יהדותישראלית: דיוקן של מהפכה תרבותית (עם קמיל פוקס), היהודים: 7 שאלות נפוצות, ושטעטל, בייגל בייסבול: על מצבם הנורא והנפלא של יהודי אמריקה. 

מרלין וניג מוכרת לקוראיה כמבקרת קולנוע שאוהבת לאהוב סרטים; בספרה החדש, קולנוע ותודעת המציאות – מסות קריטיות, חושפת וניג את השדה המגנטי של היצירה הקולנועית ואת הקשר העמוק בין קולנוע לפיזיקה, מתוך היבטים פילוסופיים נבחרים, ביניהם: הזמן הלא- סימטרי, המרחב הקדוש של הצופה, החוש המיני, האמת והשקר של הפיזיקליזם, שיפוטי מחשבה ורגש, ועוד. היבטים אלה, אשר אותם היא מכנה ״מסות קריטיות״, מעניקים לקורא כלים מדעיים ואופני מחשבה המדגימים באופן חדשני כיצד נוכל להיחלץ מהצפייה הפסיבית לצפייה אנרגטית מלאת תשוקה, וכיצד באפשרותנו להפוך כל סרט, אפילו כזה המכונה ״רע״, לחוויה מיטיבה.

ספרה של וניג הוא הצעה לדיון מקיף על יכולת השליטה של הצופה בחוויה הקולנועית, לצד תפקידו של הקולנוע בעיצוב המציאות, המבט והשיח התרבותי. ספרה מהווה בחינה חדשנית להשפעת המחשבה, הרגש והתודעה האנושית במהלך הצפייה, והוא מתבסס על מחקרים מתחום הפיזיקה והפילוסופיה.

ד״ר מרלין וניג היא במאית קולנוע ותסריטאית, חוקרת, מבקרת קולנוע ופעילה ציבורית. מבין ספריה "הקולנוע החרדי" (2011); "אז מה היה לנו פה – מחווה לרולאן בארת" (2016); "פאניקה בסגנון חופשי" (2017) ו״קולנוע משלהן – סרטי הגל החדש של הקולנוע החרדי״ (2020).