הפעוט המונטסורי

ספרה של חגית דבורה אדלר מציע עיון מחודש בעיצובה של דמות האישה ביצירת עמליה כהנא-כרמון. קריאה פמיניסטית חושפת דמות של אישה חזקה המודעת היטב הן לכוחה והן למידת השפעתה על הגבר; זו אישה המתנהלת במרחב באופן פעיל ומודע, וככזה הוא פותח בפניה אפשרויות בחירה מגוונות. הקריאה הפמיניסטית עומדת על העובדה שהאישה בסיפוריה של כהנא-כרמון היא לרוב דמות דינמית ואיתנה המתנגדת לסדר הגברי שדוחק אותה אל האחרוּת והשוליות; היא בעלת יכולת לנהל את חייה ואת קשריה עם הגבר ועם העולם כהבנתה, ובשום מקרה היא אינה חסרת שליטה. עיצובו של הקול הנשי ביצירה אינו נפרד מקולה האישי של כהנא-כרמון, אשר אותו השמיעה בתכיפות במאמרים ובמסות שפרסמה בעיתונות. יצריות האישה, מיניותה והתנגדותה למנגנון הדיכוי הגברי מקבלים ביטוי נרחב בכל הדמויות הנשיות בסיפורי הקובץ "בכפיפה אחת", כמו גם בדמותה של נועה טלמור, גיבורת הרומן "וירח בעמק איילון", הנוקטת ב"התנגדות של יום יום".

שימוש בלשון פרגמנטרית ונטייה אינטנסיבית לחזרתיות, לשילוב של ציטוטים ממקורות שונים, ולרשימות קטלוגיות מבטאת דווקא את הנפש הקרועה של הגבר ואת חרדתו כפי שהיא באה לידי ביטוי באמצעות חילוף התפקידים המגדרי בנובלה "שם חדר החדשות". החריגה של דמויות הגבר והאישה מהסטריאוטיפים המגדריים מתגלה גם בנובלה "ממראות גשר הברווז הירוק", אשר במרכזה טראומה-נשית והאפשרות לספר אותה מחדש, כנרטיב נשי. חילוף תפקידים מגדרי הוא לב עניינו של הרומן "ליוויתי אותה בדרך לביתה", אשר במהלך מזהיר כורכת בו כהנא-כרמון את התשוקה הנשית ביחד עם יחסי הכוח העדתיים בישראל של סוף המאה ה-20, כפי שהם משתקפים מחשבון הנפש שעורך הגבר.

חגית דבורה אדלר היא דוקטור לספרות עברית, בוגרת בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב; חוקרת תרבות ומגדר המתגוררת בשנים האחרונות בקיגאלי (רואנדה). במסגרת מחקרה העכשווי על שימור זיכרון ועדויות נשיות ביחס לרצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994, עתיד לראות אור ספרה "My Journy" , אשר מתעד בגוף ראשון עדות מאוחרת שנמסרה בבית הדין הגבוה לצדק בבריסל על ידי שורדת הטבח.

בחודשיו הראשונים כשר ביטחון הגיע פרס לישיבה שנאמן נכח בה, ובמהלכה העביר לו פתק: "יובל, בעתיד הקרוב צריך לעשות את הדברים הבאים: לחזק את העם, להגדיל את צה"ל, ולהכין דור חדש להגנת היהודים. בשביל זה צריכים הרבה אנשים עם שכל, ומעט אנשים עם הרבה שכל. אני מציע לך לעזוב את כל עיסוקיך ולבוא".


מעטים האנשים שהותירו חותם כה עמוק ורבגוני על דברי ימיה של מדינת ישראל כמו יובל נאמן. לוחם וקצין מוכשר בהגנה ובצה"ל, מדען מבריק שאחראי לתגליות מהפכניות בפיזיקת חלקיקים, יועץ חשאי לשורה של שרי ביטחון וראשי ממשלה, מבכירי הממסד האקדמי הישראלי, לוחם למען עליית יהודי ברית המועצות, ומייסדה ומנהיגה של מפלגת התחיה, שכיהן כשר בממשלות ישראל בתקופות מהגורליות בתולדותיה. סיפור חייו של נאמן, השזור בצומתי ההיסטוריה הישראלית, החל מהמנדט הבריטי ועד לשנות התשעים, חושף אישיות מבריקה, סוערת ונמרצת. תרומתו המכרעת לבניית העוצמה הצבאית, המדעית והמדינית של מדינת ישראל נותרה חבויה בצללים עד עתה.


כיצד הניח נאמן את התשתית למערך המילואים?

מדוע שקל להציע למיכאיל גורבצ'וב ניתוח אסתטי?

איזה מברק שמר במסגרת ותלה במשרדו?

אילו פרטים על ביקור פקחים אמריקנים בדימונה התיר לפרסם רק אחרי מותו?


התשובות לשאלות הללו חושפות ביוגרפיה של אדם שמשמש השראה למנהיגות המושתתת על מקצועיות וצניעות; לתביעה עצמית של אדם שביקש למצות את כל כישרונותיו; ולחיים שיש בהם עשייה בלתי פוסקת ומשמעות עמוקה.



ד"ר אלעד נחשון הוא היסטוריון של התנועה הציונית ומדינת ישראל, נשוי ואב לשניים. זהו ספרו הראשון.

בספרו בתחבולות תעשה לך מלחמה, ראש המוסד לשעבר יוסי כהן מסיר את הלוט מעל סודות הצלחתה של ישראל בעומדה בפני מלחמה שאינה נגמרת. כמי שמילא תפקידי מפתח רבים בעיצוב תפיסת הביטחון המודרנית של ישראל, כהן שוזר אנקדוטות וסיפורים אישיים בהיסטוריה של האומה ומספק הצצה נדירה אל האופן שבו ישראל התמודדה ומתמודדת עם איומים קיומיים, תוך שהיא בונה מערכות הגנה מהמתקדמות בעולם – מערכות שהכשירו את הקרקע למבצעים הנועזים ביותר שנערכו עמוק בעורף האויב במלחמה האחרונה עם חיזבאללה ואיראן.

מהו סוד הצלחתה של ישראל כמעצמה מודיעינית, צבאית ומדינית?
איך השתנתה אמנות הריגול בעידן הבינה המלאכותית?
מהי תרומתה של טכנולוגיית־העל הישראלית לעבודה החשאית?
מה משמעות נשיאותו השנייה של דונלד טראמפ מבחינת ישראל?
 מה צופן העתיד לעזה ולחמאס?
  מה הן הטעויות שהמערב עושה כשהוא מביט על המזרח התיכון?
 כיצד המוסד מסייע במלחמה בטרור מסביב לעולם?
מה נדרש כדי להיות איש מוסד?

בעולם כאוטי, על ישראל להישאר נחושה ובעלת יכולת הסתגלות כדי לשרוד. כהן בוחן כיצד אנחנו עושים זאת: החל בבחינה המדוקדקת של כל ידיעת מודיעין, עבור בעדיפות הניתנת לתושייה האנושית וכלה בשיתוף פעולה עם מדינות אחרות (גם כאלה שלא היינו מצפים), ומעל לכל — האופן שבו אנו מוודאים שהאויב יחשוש מהתבוסה הקרבה עוד לפני תחילת הקרבות.