אגריפס ובניו - בין רומא לירושלים.
רומן היסטורי.
ההתחלה הייתה מבטיחה…
אגריפס הילד הוברח בידי אימו מקיסריה לרומא, אחרי שסבו, הורדוס, רצח את אביו. הילד ומשפחתו נחתו "נחיתה רכה", בחצר הקיסרים אוגוסטוס וליוויה, שם למד הילד פרקים בהישרדות, והוא לימדם את חברו הקרוב, הקיסר לעתיד קלאודיוס. הנערים חישלו את אופיים, וסייעו זה לזה להיות, זה קיסר האימפריה הרומית, וזה מלך ביהודה וירושלים.
בהמשך, הסתבכו היחסים...
אגריפס השאפתן, מצא את מותו בהיפודרום קיסריה, והוא בן חמישים ושלוש בלבד, לאחר שנחשד בידי נאמני הקיסר, כמי שמתכנן מרד באדוניו. כאן, החלה ההתדרדרות!
בניו של אגריפס, אגריפס השני וברניקי, נערים בגיל העשרה, לא הצליחו להיכנס לנעליו של אביהם המת. הקיסר מינה נציבים רומיים ביהודה, אכזריותם ושחיתותם שהלכה וגדלה, וגרמה להופעת קנאים, ליסטים ורוצחים, שפעלו נגד שלטון רומא ושלטון שני האחים, שנאלצו לשתף פעולה עימה.
הסוף היה צפוי לכל מי שעיניו בראשו…
לצד הקנאים, צמחו "נביאים", והוזים, שטיפחו את ההתנגדות לרומא. קבוצות פליטים יהודים התארגנו למאבק מזויין בצבא הרומאי ונאמניו – המלך והמלכה. כת של "יהודים חדשים", שנקראו בהמשך נוצרים, הגבירו את הקיטוב, ופרצה מלחמת אחים של הכול בכול.
התאבדותו הכפויה של הקיסר נירון, ושאפתנותו של הגנרל הרומי אספסיאנוס שפגשה מולה טירוף משיחי של מורדים דוגמת שמעון בר גיורא, הביאו להתנגשות צבאית. גם ניסיונות אגריפס השני ואחותו ברניקי, לפשר, ולו גם במחיר הרפתקת אהבים בין ברניקי וטיטוס, בנו ויורשו של הגנרל, שנועדה להציל לפחות את ירושלים הנצורה ובית האלוהים, לא צלחה. העם שעט בעיוורון אל אובדנו!
*****
מורה הדרך, דב פרידמן, ניצל את תקופת הקורונה, והאבטלה הכפויה שהביאה, לכתיבת רומן היסטורי אודות המלכים האחרונים של יהודה, ממשיכי שושלת הורדוס ואשתו מרים החשמונאית.
הספר מתאר בדרך קולחת, מה עלול כל עם לחוות, כאשר קיטוב פנימי גורם שנאה ועיוורון, ומניח לקנאים והוזים להובילו אל התהום… סיפור עמנו, לקראת תום המאה הראשונה לספירה.