ילדות כמרקחה: אלימות וצייתנות בגיל הרך.
ספר זה פותח אשנב להבנת תהליכי חיברות בחרבות ישראל ובעיצוב ``הישראלי``. זהו אחד הניסיונות המעטים לחדור אל עולמם של ילדים בכלל וילדים ישראלים בפרט, באמצעות עבודת שדה אנתרופולוגית.
המחקר בוחן את התהוות היחסים בין הילד לזולתו ובין הילד לקולקטיב. במסגרות שנחקרו מתהווים בו-זמנית שני מסרים תרבותיים מנוגדים: באירועים קולקטיביים מטופחים ערכי כניעה וצייתנות ואילו במגעים בין הילד לזולתו, מטופח אדם אסרטיבי, בוטח.
בפועל הגבול בין אסרטיביות לבין תוקפנות הוא מטושטש ולעתים קרובות נמחקת האבחנה בין השתיים. היחסים בין הילד לזולתו טעונים קונפליקטים ומדרדרים אף לאלימות.
המחברת, ד``ר מירטה פורמן רכשה את השכלתה האנתרופולוגית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב; עוסקת במחקר ובהוראת האנתרופולוגיה של הילדות.