פעמים 26 - הספרות העברית במזרח - יד שניה

יהדות רוסיה שלפני מלחמת-העולם הראשונה, על ששת מיליוני נפשותיה, היתה המרכז העיקרי של החיים הרוחניים והחברתיים של העם היהודי. היה זה יישוב יהודי חפץ-חיים ושוקק חיים, רב און ומרץ, אולם ההסתה האנטישמית של הצוררים למיניהם, מדיניותה העוינת של ממשלת הצאר וחוקי ההפליה המרובים הצרו את צעדיו והכבידו על חייו.
מצב זה הכריח את יהודי רוסיה לבקש בעלי-ברית במלחמתם על זכויותיהם ועל קיומם בקרב התנועה האופוזיציונית והמהפכנית על שלוחותיה השונות.האומנם מצאו בעלי ברית נאמנים בתנועות אלו ? שאלה זו נידונה בהרחבה בספר זה.
מחבר הספר, ד"ר יצחק מאור, שחקר ודרש בעניין זה מקורות ראשונים, עדויות ספרותיות, ספרי-זכרונות, תעודות ומיסמכים, וכן הפך בעיתונות הבלתי-ליגאלית של התנועות המהפכניות והאופוזיציוניות ברוסיה הצארית, מבהיר, בלא משוא-פנים, את גישתם ויחסם של הליבראלים, הסוציאל-דימוקראטים (המנשביקים והבולשביקים) וה־ סוציאליסטים-ריבולוציונרים אל שאלת היהודים ברוסיה. מסגרתו הכרונולוגית של המחקר מקיפה את פרק הזמן משנת 1890 עד למלחמת־ העולם הראשונה (1914).
לספר צורפו עשרה נספחים, מפתח שמות ומפתח עניינים מפורטים.

הקהילה היהודית נחשבת תא המסד לחיי האומה היהודית בימי הביניים. היא הייתה המסגרת שסייעה ליהודים, שהיו מיעוט בחברות זרות, להמשיך ולפעול: לדאוג לקיומם באותן חברות, לשמור על ייחודם ולמלא ייעודים שונים, בתנאים של גלות.
הספר מבקש למלא חוסר, בהיותו מוקדש לתיאור מפורט של חיי קהילה מקומית, אחת מקהילות ישראל בארצות האסלאם בימי הביניים, קהילת קירואן שבלב המגרב, בתוניסיה. התיאור מכוון גם לתקן את התפיסה שקנתה לה שביתה במחקר ההיסטוריה היהודית, ולפיה הקהילות היהודיות הראשונות בימי הביניים התפתחו באשכנז בשלהי המאה העשירית, בעוד שבארצות האסלאם היו הקהילות נטולות עצמאות ושאבו את הסמכות לפעילותן מן ההנהגה המרכזית, בעיקר מזו שישבה בבבל.
הקהילה המקומית מוארת בספר בעזרת מקורות רבים מגניזות קהיר ובהם מקורות היסטוריים, ספרותיים והלכתיים. מקורות אלו כונסו כדי לשקף את עולמם של בני קירואן, את חיי החברה ואת המוסדות המקומיים בה, מתקופה קדומה ועד למאה האחת עשרה; מועד חורבן הקהילה בעת הריסת העיר בידי בדווים. התופעות החברתיות של עצמאות הקהילה ותלותה במרכזים, נדונות על רקע ההתרחשויות ההיסטוריות. מן הספר עולה שהיו קהילות מקומיות עצמאיות בארצות האסלאם כבר במאה התשיעית. אך חרף העצמאות התפקודית והיכולת האינטלקטואלית שבקהילה המקומית, בניה טיפחו קשרים תדירים עם מרכזי ההנהגה המקודשים, קשרים שהביעו מחוות כבוד למרכזים ללא תלות רשמית או תפקודית בהם.
אגב הדיון בקירואן עולה בחיבור תמונת העולם היהודי בארצות האסלאם על קשריו בין מזרח ומערב ומקומה של קהילת הגשר, קירואן, בצומת החשוב שבו הייתה ממוקמת.