במאי 2005 שלחה יהודית הנדל למערכת הספריה החדשה את אגדת הכינור האבוד ואת המקום הריק, ובמכתב המלווה שלה כתבה:
"את שניהם כתבתי אחרי המחלה הארורה ההיא, בה גם עמדתי למות, והרופאים הזעיקו את הבן שלי באמצע הלילה ואמרו לו שלא אחיה עד הבוקר, וצריך להכין את הלוויה.
הוא כמובן קיבל באותו לילה הרבה שערות לבנות, ועד היום, כשאני רואה אותו, אני רואה שהמחלה שלי עוד מונחת לו על הפנים.
מה הציל אותי, שנשארתי בכל-זאת בחיים, אינני יודעת {...} – בכל-זאת עובדת כל יום שעות, וכותבת אפילו בזמן שאני אוכלת (בצד ימין הצלחת, ובצד שמאל המחברת, שמא יברחו לי משפטים)... "