דרך המלך - יד שניה

ביום גשום אחד, בטרמפיאדה מלאת רוחות בגבעות בנימין, מרים פוגשת את עברי. שניהם בשנת התיכון האחרונה שלהם, היא בת אולפנה מירושלים האריסטוקרטית והוא תלמיד ישיבה תיכונית, בן היישוב עלי. האופק פתוח, האוויר מתוק, בשולי הכבישים צומחים עשבים ירוקים, וסיפור אהבה חדש מתחיל להתרקם. 

"את נשמה גבוהה, מרים," אומר לה עברי אחרי פגישה לילית ארוכה ברחובות ירושלים, ומרים מביטה בו ויודעת שעברי, זה עם הג'ינס, הכיפה וחולצת הפלנל, הולך ונהיה עברי אהובה. עברי בעלה. עברי שאיתו תצא למסע של חיים מלאי משמעות ותום ויופי. עברי הקצין הרגיש והאידיאליסט, עברי שיום אחד יֵצא למלחמה ולא ישוב.

עברי, אהובי מגולל בגוף ראשון, במילותיה הצלולות והפשוטות של מרים, את סיפור האהבה שלה ושל עברי. היא פותחת לנו צוהר פנימה ומספרת על הרצון להמשיך לאחוז במה שאינו ועל התחושה שהאהבה באמת עודנה כאן, נושמת ונוכחת. בפירוט ובלי להסתיר דבר, מרים מתארת את היש ואת האין, את המסירות ואת הכאב, את הרוחניות ואת היום־יום התמים של זוג שבונה בית ומתגייס בלב ובנפש לצבא, למדינה ולעם. ביחד. 

דרך סיפור האהבה ובניית הבית נחשפת דמותו הייחודית של עברי, ומבין הדפים נשמע קולו. והקול הזה, קול שהוא לגמרי שלו, הוא גם קול של דור. מנגינת חייהם של צעירים רבים שהבינו, ועודם מבינים, שהפעם תורם. הפעם זה עליהם. הפעם כתפיהם הן שצריכות להחזיק את מגש הכסף. מלאי תשוקה לחיים, הם יוצאים אל האש ללא היסוס, מתוך אמונה גדולה במקום הזה ובמה שהוא ראוי להיות.

מרים דיקשטיין, ילידת 2003, אלמנתו של עברי, משרתת כקצינה בצה״ל.

השדכנית הבטיחה ברבי עקיבא של הדור. היא כנראה התכוונה לתקופה שהוא עוד היה רועה צאן. היא סמכה עלי שאני אמצא את הפוטנציאל הגלום בו. אבל לא קראו לי רחל. קראו לי מירה. לא ראיתי ירושלים של זהב. רק קש והרבה.

אם אתם אנשים הגיוניים, ריאליים, שמשנתם סדורה, הספר לא מתאים לכם. אם אתם אוהבים סדר, התחלה ברורה, אמצע וסוף, כדאי שתדלגו לדף הבא. אם בלגן מאיים עלים וטלטלות קיצוניות בשגרה גורמות לכם לאי נוחות, לא תמצאו את עצמכם בין הדפים. כי הספר הזה הוא הכול, חוץ מרגיל. הוא בוכה וצוחק בו זמנית, צועק ושניה אחר כך מתפייס. מתחיל מהאמצע, חוזר להתחלה ומחפש נואשות אחר הסוף.

מחשבה שנייה, הוא מתאים בעיקר לכם, אנשי ההגיון הצרוף. כי הרווקות לא מחולקת לפי מנת משכל ולוגיקה, היא לא מבקשת רשות להיכנס, אינה מבדילה בין הדם לדם, לא מביטה על שם המשפחה שעל הדלת. ומה תעשו כשסימני שאלה ידיחו את כל סימני הקריאה המסודרים שהכרתם עד כה?!…

בשפה כנה, אמיצה ומלאת הומור עצמי, מביאה מירה דביר את בעיית הרווקות האונברסלית לקדמת הבמה. סדרת הטורים שהתפרסמה במגזין 'קטיפה' ובבמות נוספות, נוגעת בעדינות בעצב החשוף ומעלה לשיח הציבורי נושא בטאבו.