"אמא נפרדה ממני בדמעות והבטיחה לחפש אותי אחרי המלחמה .
רציתי לבכות, אבל לא אמרתי כלום. רק נישקתי את מאמישוּ על הלחי וזחלתי אל מתחת לערימת הקש שלי … הייתי משותק מכאב ."
מיכאל היה הילד הכי קטן במחנה ההשמדה אושוויץ. ביום הראשון שם הוא הבין ברגע נורא אחד שבכי לא יעזור, ומאז לא בכה עוד.
השיעור הזה וההתעקשות להסתכל תמיד קדימה עזרו להציל את חייו.
אחרי עשרות שנים הוא מספר לבני נוער את סיפור ההישרדות המטלטל שלו שתחילתו בביתו החמים בכפר קטן בפולין וסופו באונייה גדולה המובילה אותו לאמריקה.
"במשך זמן רב לא דיברתי על מה שקרה לי במהלך המלחמה... אני לא אוהב לחשוב על דברים נוראים כאלה... אבל איך הייתם מרגישים אם לא הייתם זוכרים איך אח שלכם נראה?"
"ספר שנועד לקוראים צעירים , אבל התקווה והקשיים השזורים בו ִישבּוּ את לב הקוראים בכל גיל"
הניו יורק טיימס