מזמן שכתב אינגמר ברגמן את האוטוביוגרפיה "לטרנה מאגיקה", שבה תיאר את הוריו בעיני ילד - אב קשוח ואם מאירה פנים, ושניהם לא מושגים - לא הרפה ממנו הצורך, כך הוא מספר, לצייר תמונה שונה ולספר עליהם בצעירותם, בעת התוודעותם זה לזה ונישואיהם, על הציפיות והקשיים שידעו ועל "הכוונות הטובות".
על פי סיפורים ששמע ותצלומים ומסמכים שירש במותם, טווה לו סיפור חופשי על ההורים האלה, השונים כל - כך זה מזה, כמעט הפכים, יצורים אגדתיים גדולי מידות. בלי הקפדה יתירה על אמיתותם של פרטי סיפורם, כתב אותו ברגמן בצורת תסריט. ראשיתו של הסיפור בשנת 1909, וסופו כעשר שנים לאחר מכן, בזמן שהאם הרה ללדת את הילד העתיד לכתוב את הסיפור הזה. התוצאה היא יצירה רבת רושם, וסיפור אהבה גדול.