``אדם המשחק`` (Homo Ludens) הוא היצירה החשובה ביותר בפילוסופיית-ההיסטוריה של דורנו. מחברה, המלומד ההולאנדי יוהאן הויזינגה (1954-1872), רואה במישחק את שורש התרבות. כל אימת שיחיד או ציבור חורגים מעבר לסיפוק צורכי גופם, נעשית חריגה זו בצורה של מישחק.
ההתבוננות בתופעה של מישחק מראה, כי קודם-כל המישחק הוא פעילות חופשית שאין בה משום כפייה, לא מצד הטבע ולא מצד החברה. טעמו היחיד של המישחק היא ההנאה, שהוא גורם לעוסק בו, סימן-היכר אחר שלו, שהוא מהווה כמין יציאה מן העולם הממשי, יציאה זו מן העולם הרגיל אינה גורעת מרצינותו של המישחק, היפוכו של דבר: דווקא היא עושה את המישחק צד בפעילויות הנעלות ביותר של האדם כיוצר התרבות, אף קרוב המישחק אל האמנות אל הדת, ובמיוחד לפולחן שבאחרונה.
היקפם העצום של המקורות, שמתוכם שואב הויזינגה בספרו ``האדם המשחק``, מראה לנו עד מה שכיחים גילויי המישחק בתרבויות ובתקופות שונות. אולם שפע זה של מקורות אף מלמדנו עד כמה מעטות ודלות ידיעותינו בתופעה זו וגילגולי צורותיה. הויזינגה מגלה את יסודות המישחק לא רק באותם המעשים, שאנו מכנים בפירוש בשם מישחק או ספורט, אלא גם במשפט, במדינה, במחקר, בשירה ובאמנות, בדת ובמאגיה. הקורא את ספרו ייזכר אולי בדברי שילר: ``האדם משחק רק בשעה שהוא אדם במלוא משמעותה של המלה, והוא אדם שלם רק בשעה שהוא משחק`. לספר נלווה מבוא מקיף מאת פרופ` משה ברש.