בשבת הראשונה שכבר לא הייתָ, עינת ואני הבטנו זו בזו והיא שאלה אם אני רוצה שהיא תקרא את ההוראות של מכונת האספרסו שלך, אבל לא רציתי.
גם היא לא ממש רצתה. התחבקנו ובכינו. מאז אנחנו שותות רק נס קפה.
בכתיבתה הרגישה לוקחת אותנו רותי יוליוס למסע מרתק בעולמן ובנפשן של דמויותיה.
בנובלה ובארבעה סיפורים קצרים היא משרטטת רגעים מדויקים ובהירים של התבגרות, התמודדות, אהבה, כמיהה והתפכחות.
אם ושתי בנותיה כותבות לאב המשפחה שנפטר.
כל אחת מהדמויות מציגה את סיפורה, ולאט-לאט מתקבלת תמונה שלמה, מורכבת ומרגשת של משפחה שמתמודדת עם אובדן ובו בזמן בוחרת להמשיך לחיות;
שתי ילדות, החברות הכי טובות, נקרעות ברגע אחד מהעולם התמים שבו גדלו;
אישה צעירה יושבת ליד מיטתו של בעלה הפצוע ובוחנת את בחירותיה בחיים; אישה נוסעת בזמן במסע מטלטל אל עברה ואל עתידה; קשיש בודד מביט פנימה אל חייו.