להיות בודהיסאטווה

מלחמה הוא תיאור מרתק, חד-פעמי, אינטימי ורחב יריעה של אחת התקופות הסוערות ביותר בתולדות הפוליטיקה הנשיאותית האמריקאית בפרט, וההיסטוריה הגלובלית בכלל.

בוב וודוורד, שזכה פעמיים בפוליצר, חושף את ההתרחשויות מאחורי הקלעים של שלוש מלחמות – המזרח התיכון, אוקראינה והמאבק על הנשיאות בארצות הברית. הוא מתאר את הנעשה מאחורי הקלעים בשיחות המתוחות שבין הנשיא ג'ו ביידן ויועציו הבכירים עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ועם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, כשבמקביל נחשפת נשיאות הצללים של דונלד טראמפ השואף להשיב לידיו את העוצמה הפוליטית.

בדיווחים יחידים במינם מחדרי חדרים, מסוקרים גישתו של הנשיא ביידן לניהול המלחמה באוקראינה, המלחמה הקרקעית המשמעותית ביותר על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, מסלול הייסורים שהוא עובר בניסיון לגדר את הסכסוך העקוב מדם בין ישראל לארגון הטרור חמאס, כמו גם המורכבות וההשלכות יוצאות הדופן של דיפלומטיה וקבלת החלטות בערוצים חשאיים בשעת מלחמה במטרה למנוע שימוש בנשק גרעיני והידרדרות מהירה למלחמת עולם שלישית.

וודוורד קובע, שוב, את תו התקן לסוגה עילית של סיקור עיתונאי בספר מאיר עיניים ותכליתי. 

ביום האחרון של מלחמת 12 הימים, ביוני 2025, בעוד פרשנים וגנרלים עסוקים בחישוב מאזני כוח וספירת טילים, פרופסור עוזי רבי כבר הבין שהסיפור נגמר. שהשאלה איננה עוד האם משטר האייתוללות ייפול, אלא איך ומתי.

הספר שלפניכם יצא לאור בזמן שטהרן עודנה עומדת. יחד עם זאת, הוא נכתב מתוך הכרה צלולה שהמציאות השתנתה מן היסוד: העם האיראני החליט להוריד את המשטר הטפילי מגבו. בחיבור קולח, מקורי וראשוני, סוקר רבי את סיפורה המדהים של המהפכה – מבריחת השאה וחזון ח'ומייני, דרך בניית "מדינת הצללים" של משמרות המהפכה ותוכנית הגרעין, ועד למבצע "עם כלביא" ששבר את מחסום הפחד וסימן את תחילת הסוף. האייתוללות בזבזו את האשראי שניתן להם, היתלו בעמם ובעולם, והובילו במו ידיהם את המדינה שהתיימרו להפוך לאימפריה, אל שבר עמוק שממנו לא תוכל עוד לקום. זה אינו רק תיעוד היסטורי, אלא מפת דרכים לרעידת האדמה שתעצב מחדש את גבולות המזרח התיכון ותפרק את ציר הרשע ממרכזו.

עלייתו ונפילתו של משטר האייתוללות הוא ספר חובה לכל מי שרוצה להבין את האירוע ההיסטורי המתרחש מול עינינו, שצפוי לשנות מהיסוד את המציאות שבה אנו חיים.

●      למה כינו אינטלקטואלים במערב את ח'ומייני "מרטין לותר קינג של האסלאם"?

●      מה הפך את מלחמת 12 הימים לנקודת האל־חזור עבור הרפובליקה האסלאמית?

●      כיצד הפך דור ה־Z האיראני לאיום הקיומי הגדול ביותר על המשטר?

●      מה יעלה בגורלו של ציר הרשע ברגע שבו הראש האיראני ייכרת?

עוזי רבי הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב ולשעבר ראש מרכז דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה. מספריו: "זמן איראן", "תימן: אנטומיה של מדינה כושלת" ורב־המכר "בחזרה לעתיד".

הספר עוסק באתגרי החינוך של אנשי ונשות החינוך בישראל כיום, לאחר מגפת הקורונה ושינויים עולמיים ומקומיים. הוא מדגיש את החשיבות של החינוך כיסוד וכקרקע המוצקה שעליה צומחת ומתעצבת דמותה וזהותה של המדינה. הספר מציע כיווני חשיבה פילוסופיים ומעשיים המבוססים על ניסיון מעשי עשיר ורב שנים בשדה החינוך וההוראה ובמחקר האקדמי. המחברים עוסקים בשינויים שדור העתיד חשוף אליהם, שינויים המובילים לפערי ידע וביצוע בין התלמידים למוריהם. הם מעלים שאלות בנוגע לאיכות הידע שהתלמידים צוברים, ומבקרים את התפיסה שהטכנולוגיה לבדה תוכל לסגור את הפערים האלה. לשיטתם נדרש שינוי מבני ניכר במערכת החינוך ובתפקידם של בתי הספר והמורים, וזאת לאחר התאמתם לפדגוגיה מתקדמת ולאמצעים טכנולוגיים חדשים, בבחינת לצפות את הבלתי צפוי ולהיערך לכל תרחיש אפשרי. כל זאת מתוך אמונה שהחינוך הוא כיפת הברזל האמיתית ובת הקיימא של מדינת ישראל.

פרופ' איתן סימון הוא איש חינוך ומרצה בכיר במכללה האקדמית תל חי. כיהן כנשיא מכללת אוהלו, כסגן נשיא המכללה, וכראש בית הספר לחינוך והוראה. הוביל את איחוד מכללת אוהלו עם מכללת תל חי ושימש בתפקיד סגן נשיא מכללת תל חי וראש החוג לחינוך והוראה ותוכנית ה־ M.Teach . פרופ' סימון הוא חוקר בתחומי הכשרת מורים, זהות מקצועית, מנהיגות וחדשנות פדגוגית ובוגר מכון מופ”ת במסלול ניהול מוסדות אקדמיים. פרופ' סימון פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת בין־לאומיים ומקומיים, הוא מציג בכנסים בין־לאומיים ושותף בוועדות המדעיות של כנסים נבחרים.

ד”ר יונית ניסים כיהנה כדיקן הסטודנטים, כראש בית הספר ללימודי המשך וכראש הפקולטה לחינוך במכללת אוהלו וכראש החוג לחינוך והוראה במכללת תל חי. ד"ר ניסים היא מרצה בכירה וחוקרת בתחומי הכשרת מורים, מנהיגות וחדשנות. היא בוגרת מכון מופ”ת, בית הספר לפיתוח מקצועי בהכשרה להוראה והנחיה ובוגרת מכון מנדל בתוכנית למנהיגות אקדמית. פרסמה מאמרים רבים בכתבי עת מקומיים ובין־לאומיים והופיעה בכנסים בין־לאומיים.