עשו - יד שניה (2018 / ספר)

הסופר האמריקאי בריס דיג'יי פנקייק מת בירייה בגיל 26, לאחר שפרסם שישה סיפורים קצרים בלבד. דמויותיו, אנשי חבל האפלצ'יה במערב וירג'יניה, מאכלסות את הסיפורים הקשוחים, המותחים, הצלולים שראו אור בספר רק לאחר מותו. הוא העניק להן, אולי לראשונה בספרות, פנים אנושיות מאוד:

באדי קשה היום, הכבול אל חיי כריית פחם שאהובתו אינה יכולה לשאת; המסַפּר חסר השם של "חֶדר לַנצח", שגדל בסדרה של בתי אומנה חסרי אהבה; הנער בּוֹ, שבעל כורחו יוצא לציד עם הגברים ששותים וחוגגים את מותה האלים של הקטינה שכולם שילמו לה עבור מין; הרוצח הסדרתי הרדוף; אוֹטי, נהג המשאית שחוזר אל המשפחה שלא הייתה שלו מעולם. ולבסוף, הוליס הצעיר, שירש את החווה המשפחתית וגם את הוריו החולים, וכמו הדמויות האחרות של פנקייק, מאפיינת אותו השאיפה התמידית לטוב, כנגד המשיכה המפתה של האפלה הפנימית. במרבית הסיפורים האלה יש רובה ויש ויסקי ויש תשוקה לשינוי, כמעט מכל סוג.

עוצמת כתיבתו וסגנונו של פנקייק הועמדו בשורה אחת עם אלה של ענקי הספרות של המאה ה־20, כגון ויליאם פוקנר, ג'יימס ג'ויס ופלנרי או'קונור, וספרו היחיד נחשב היום יצירת מופת של הסיפור האמריקאי הקצר. "אני נותן את מילתי שהוא בלי ספק הסופר הטוב ביותר והכן ביותר שקראתי מימיי," כתב עליו קורט וונגוט, "רק נדמה לי שזה כואב מדי ולא מהנה בכלל להיות עד כדי כך טוב. אני ואתם לעולם לא נדע".

הרומן הראשון שכתבתי נולד בגלל טעות במספר. יום אחד אחר הצהריים, כשישבתי לבדי אל השולחן בדירתי בברוקלין וניסיתי לעבוד, צלצל הטלפון. הרמתי את השפופרת, ומישהו מעבר לקו שאל אם הגיע לסוכנות פינקרטון. אמרתי לא, זאת טעות במספר, וניתקתי. ואז חזרתי לעבוד ומיד שכחתי מכל עניין השיחה.
למחרת אחר הצהריים שוב צלצל הטלפון. התברר שזה אותו אדם ושהוא שואל שוב את השאלה ששאל יום קודם לכן: "הגעתי לסוכנות פינקרטון?" שוב אמרתי לא, ושוב ניתקתי. אבל הפעם התחלתי לחשוב מה היה קורה אילו עניתי כן. מה היה קורה למשל אם הייתי מתחזה לבלש מסוכנות פינקרטון, תהיתי. ואם הייתי לוקח על עצמי באמת את המקרה.
למען האמת הרגשתי שבזבזתי הזדמנות נדירה. אם האיש יצלצל שוב, אמרתי לעצמי, לפחות אשוחח אתו קצת ואנסה לברר מה העניין. חיכיתי שהטלפון יצלצל שוב, אבל השיחה השלישית לא באה.

בספר זה (שראה אור לראשונה ב-1992) מספר פול אוסטר פרשיות שונות מחייו ומחיי חברים ומכרים, קטנות וגדולות, מעציבות ומשעשעות: פשטידת בצל שנשרפה ברגע קשה, טעות במספר שהוליכה לכתיבת ספר, ילד שנפגע ממכת ברק, איש שנפל מגג של בניין, עיפרון שלא נמצא ברגע מכריע. משותפת לרבות מהן תחושתו של המחבר שצירופי מקרים מרחיקי לכת מילאו וממלאים תפקיד חשוב בחייו, ובכל אחת מהן ניכרים סגנונו הבהיר ואנושיותו העמוקה.