ב-22 ביולי 2002 נשלח מטוס קרב באמצע הלילה לחסל טרוריסט ידוע לשמצה – סאלֶח שחאדֶה.
הוא הטיל פצצה השוקלת טונה על בית בשכונת מגורים צפופה בעזה.
הפצצה הרסה את הבית ואת סביבתו וכשהתפזרו ענני האבק התברר כי יחד עם הטרוריסט נהרגו חמישה-עשר נשים וילדים.
אירוע זה, המצטרף לאירועים קודמים, הוביל את יפתח ספקטור, מגדולי הטייסים בישראל, לחתום על מה שכונה לימים "מכתב הסרבנים".
התגובה הציבורית לא איחרה לבוא – חיל האוויר נידה את ספקטור, חבריו הטייסים הוקיעו אותו וקראו לו סרבן ובוגד.
יפתח ספקטור פיקד על טייסות ועל בסיסי חיל האוויר, לחם במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון, היה מפקדם של הטייסים שהפציצו את הכור הגרעיני בעירק, גידל דור שלם של טייסים ואנשי צוותי אוויר.
בספר זה הוא מספר, בקול רם וברור, על החלטותיו האישיות והצבאיות, שהובילו אותו מבסיס חצור בדצמבר 1960 עד החתימה על מכתב הטייסים בספטמבר 2003.