הופעתה והצלחתה של תנועת ש"ס מצטיירות בעיניהם של ישראלים רבים כחידה כפולה: דתית ועדתית.
התופעה חרגה לא רק מדפוסי המחשבה הפוליטיים בישראל, אלא גם ממבטם של משכילים רבים, ליברלים, מרקסיסטים ואחרים, שאינם מכירים במשקלם המכריע של הקהילה והזיכרון בעיצוב התודעה ותמונת העולם האנושית.
בספר זה נעשה ניסיון להתחקות אחר השורשים ההיסטוריים של התנועה, לעמוד על התסיסה התרבותית הרוחשת תחתיה ולהדגיש את מקומם של מוטיבים רעיוניים ודימויים עצמיים בעולמם של מנהיגי ש"ס ושל תומכיהם.
מאמרים רבים בספר מלמדים כי הכוח המניע להקמת ש"ס ומוקד המשיכה הנוכחי שלה אינם עומדים בעיקר על התביעה למהפכה סוציאלית אלא על החיפוש אחר עוגן של זהות אישית וקיבוצית ועיצוב הדימוי העצמי של היהודי המזרחי.
גם היסוד החרדי איננו הגורם המכריע בפופולריות של ש"ס.
התנועה מבטאת קודם כל את התגברותם של היהודים המזרחים על הניכור וההדרה שחוו ואת האפשרות לתחייה תרבותית וגאווה עדתית.
השתלבותם בפוליטיקה מבטאת גם את נקודת מבטם על המדינה היהודית ואת שאיפתו של הרב עובדיה יוסף להשלים את תהליך השחרור מן החרדיות הליטאית ולהדגיש את האותנטיות של תורת ארץ ישראל הנובעת ממעיינות ספרד והמזרח.