הרכבת מאחרת, זה שש שעות ויותר.
באולם ההמתנה בעיר שכוחת אל בסיביר, הזונה עדיין על משמרתה, חולשת על טורי הנוסעים הישנים, כמו על שדה קרב זרוע גוויות.
הדלת הפונה אל העיר נפתחת והנכנסים נושאים עמם פנימה את צינת המרחבים סחופי הרוחות.
עיסה אנושית, נושמת כגוף אחד, נעול פנים, נכון לכל גחמה סובייטית. הומו סובייטיקוס, כך כינה אותה פילוסוף שנמלע למערב.
אי משם מסתננים צלילי פסנתר, אקורדים ראשונים ואחרונים לסיפורו של אלכסיי - עוד אזרח, אחד מתוך 240 מיליון יצורי אנוש שהעריצות הסובייטית מבקשת לקבוע את תכלית חייו עלי אדמות.
הפרוזה העשירה והיכיכייה של אנדרי מאקין, סופר צרפתי ממוצא רוסי, כבר זכתה בכל השבחים וזיכתה אותו בכרסים חשובים.
"מנגינת חיים" הוא ספרו הרביעי של מאקין.
ספרו "על שפת נהר אמור, בזמן האהבה" ראה אף הוא אור בכתר.