את המרתון הראשון שלי התחלתי ללא הכנה מוקדמת ביוני 1941 בהיותי ילד בן תשע, זאת הייתה הריצה על החיים עצמם שנמשכה שלושים ושלושה חודשים ארוכים ובסופו לא נותר בי הכוח להרים את הידיים לאות הניצחון. תחילת התחרות נגד המוות הייתה ביערות וולין שבמזרח פולין וסופה ברחובות ובמרתפים של העיר דובנו השורצת בחיילי הצבא הגרמני.
יהודי העיר נרצחו באכזריות שנה לפני כן. כל קטע במרוץ הזה התנהל תוך פחד, כאב וצער המוות כמו צל רץ לצידי. הגעתי לקו הסיום ללא אב ובחוסר כול, דבר שהכתיב את התנאים לפתיחתו של מרוץ מרתון חדש והפעם על בניית חיים חדשים. זו הייתה ריצה בלתי שגרתית באופייה, שקטעיה המרתקים נבדלו ברמת הקושי והיו בה עליות וגם ירידות. חלקה הראשון התקיים בפולין והאחר בישראל. ב - 1981 בגיל ארבעים ותשע רצתי את המרתון האמיתי והראשון שלי, זה היה גם המרתון הראשון של העיר תל - אביב.