יומנים גנוזים - יד שניה

דוד בן־גוריון הניח שורה של בעיות ושאלות מדיניות, חברתיות וערכיות שישראל מתמודדת איתן עד היום. מכאן הרלוונטיות של פועלו וסיפור חייו. כמות גדולה מאוד של חומר ארכיוני בלתי מוכר עד כה מאירה באור חדש את עוצמתו, מעלותיו והישגיו, מגבלותיו, חולשותיו וכישלונותיו גם יחד. הוא היה איש מרתק. רבים העריצוהו ומתגעגעים אליו כמנהיג לאומי עם חזון ותקווה, מדינאי נועז עם יושרה. אחרים שנאו אותו כפוליטיקאי כוחני, פלגני, קדורני ולא אחת גחמני. אך רק מעטים ידעו לפענח את צפונות דמותו המורכבת של האיש מאחורי המיתוס. הוא היה מלא ניגודים וסתירות - וידע זאת: “אם תבדוק את יומני בשיטות של ביקורת המקרא,“ כתב פעם, “]...[ תוכל להוכיח שיומן זה נכתב בעצם על ידי שני אנשים שונים שחיו בתקופות שונות.“ הנה יכולת ונכונות להתבוננות עצמית רגישה ואמיצה; גם היא עשתה אותו לדמות מסקרנת כל כך. כמו בשבעת ספריו הקודמים על המדינה והשואה, שתורגמו ל־ 14 שפות, שוב מציע תום שגב ספר סוחף ומאתגר ובו שורה של גילויים מפתיעים ואבחנות מקוריות.

רוח־המרד: בבוקר חורפי של 1908 , באחד משדות סג'רה, סמוך לאחר עליית החמה, הילך לו בן־גוריון בתלמי מחרשה וצמד שוורים, שקוע במחשבות וחש כבחלום. סג'רה היה כפר ערבי בגליל התחתון ששידר שלווה; נוסע מאירופה שסייר שם בראשית המאה ה־19 התפעל מקוצי הארטישוק שהקיפו את הכפר בפריחת קיץ סגולה. מכתביו הראשונים מסג'רה שידרו התעלות נלהבת, כמו נשלחו מאלדורדו גלילית. מרחוק נראה הקצה הדרומי של הכנרת. צבעה כצבע השמיים וצבעם כצבע האגם, סיפר בן־גוריון לאביו, "תכלת עמוקה וחולמת". כשסערו גליה - הייתה משחירה: "תלתלי הקצף הלבנים מוסיפים חן מיוחד לשחור המים ואתה עומד משתומם למראה ושואל: מהיכן בא לתינוק־ים זה רוח־המרד?" אולי כעסה הכנרת על שכלאו אותה בין ההרים, הרהר. בצפון התרומם החרמון המושלג, "זקן ההרים", כפי שכתב, "בלוריתו הלבנה צופה את פני כל ארץ הגליל", ובדרום, "מתנשא בבדידותו" - התבור. אי אפשר שלא לחלום כשחורשים את אדמתה של ארץ ישראל, קבע: בקסמיה ובהוד גווניה - היא עצמה כולה חלום.

סיפור חייה של שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי, נחשף לראשונה דרך מאות מכתבים גנוזים, רשימות אישיות וקטעי יומן נדירים, אשר נשמרו בקפידה עד לאחר מות בתה, נאוה בושמי. 

כמו בשירה "שני שושונים", שבו האחד לבן והשני אדום, כך גם בסיפור חייה, שתי שושנות פרחו בדמות אחת: זו המוכרת מאלפי כתבות שריפדו את עיתוני התקופה במרוצת השנים, וזו הכומסת סודות בחדרי בטן, הרחק מעין הציבור. כאלה הם הירידה רבת השנים מן הארץ, שבמהלכה נקרעה בין הרצון לחזור הביתה לבין הדבקות בחלום האמריקאי, משולש היחסים הסבוכים במשפחת דמארי-בושמי שאוקיינוס -תרתי משמע- הפריד בין צלעותיו, האפרוריות שמאחורי חיי הזוהר הנוצצים, ימים של חסרון כיס, בריאות רעועה, דיכאונות ותחושה של אובדן דרך עד כדי ניסיון לשלוח יד בנפשה, רומנים שהיו לא היו, וגילויים נוספים המלמדים על טיבה של האמת ההיסטורית החמקמקה והמתעתעת. 

שושנה הייתה מלכה ללא כתר וללא ארמון, אבל עם שרביט קסמים, קול מן השמיים שנחשב במשך שישה עשורים לפס הקול של ארץ ישראל היפה והנשכחת. 

ד"ר דני בר-מעוז, הוא היסטוריון שפרסם עד כה עשרים ספרים, העוסקים בחקר יהדות תימן ובתולדות היישוב העברי בארץ ישראל. ספרו "האמת הנעדרת - שארית הפליטה בתימן" זכה בשנת 2022 בפרס ראש הממשלה לעידוד והעצמת חקר קהילות ישראל בארצות ערב ואיראן.