קראו לו יאפ: יעקב ארנון.
בין אמסטרדם לירושלים.
יאפ ואן אמרונגן, לימים יעקב ארנון, היה בשנות השלושים ממנהיגיה הצעירים של התנועה הציונית ההולנדית.
הוא ואשתו לוס, שרדו את השואה כשהחליטו להסתתר בשנות האימים כשהם מתחזים לנוצרים, וב-1948 עלו לישראל.
יאפ הצטרף לשירות הציבורי הצעיר והקים את אגף התקציבים באוצר.
שימש כמנכ"ל המשרד עד 1969 תחת שלושה שרי אוצר, מכונני כלכלת ישראל בשנותיה המעצבות, בהם ידידו - לוי אשכול.
ב-1981 פרסם ארנון את ספרו משק בסחרור על תקופת האינפלציה ואי היציבות במשק.
בפתח הדבר לספר כתב: "בעקבות האופוריה מהניצחון הצבאי ב-1967, התגלו סימנים של ´שיגעון גדלות´, עד כדי ניתוק מצב המדינה מהמציאות במזרח התיכון ואף מהמציאות של העולם כולו".
תובנה זו הפכה אותו לדמות מובילה, לא רק של הכלכלה הישראלית אלא גם של מחנה השלום.
יאפ היה עיקש, ישר, אוהב חיים ואנשים.