ארמון החלומות של הערבים - יד שניה

הדיווחים על אירועי האלימות בקישינב באפריל 1903, בשלהי עידן הצאר ברוסיה, היו כה מטלטלים עד שאחד ההיסטוריונים יגדיר אותם לימים "לא פחות מאב טיפוס לשואה עצמה". בתוך שלושה ימים נרצחו 49 יהודים, 600 נאנסו או נפצעו ויותר מאלף בתים וחנויות נפגעו או נהרסו כליל. תיאור אירועי האלימות לפרטי פרטים בעיתונות המערבית, ובעיקר בעיתונות האמריקאית הסנסציונית, החריד את הדמיון של המונים בעולם, ועד מהרה הוגדרו האירועים "פוגרום". מקורה של המילה ברוסית, אך היא חדרה מאז אל העגה הבין־לאומית כביטוי לפרעות נגד יהודים משחר ההיסטוריה.

קשה להפריז בהשפעת הדיווחים על הפוגרום על התפתחותה של התנועה הציונית. עם זאת, הם תרמו גם להפצה של "הפרוטוקולים של זקני ציון" בעולם מצד אחד, ומצד אחר ביטויי הזעזוע של יהודי ארצות הברית ממה שקרה הביאו גם להעלאת המודעות באמריקה ללינצ'ים שבוצעו נגד אפרו־אמריקאים ולצורך בהגנה על מיעוטים.

ההיסטוריון הנודע סטיבן ג' זיפרשטיין אסף ראיות חדשות ברוסיה, בישראל ובאירופה, ובעזרתן הוא הצליח לשחזר את מה שבאמת קרה בקישינב וגם את הפעילות של חיים נחמן ביאליק, שנשלח לקישינב כדי לכתוב דו"ח על מה שאירע. אמנם ביאליק התוודע לעדויות על הגנה עצמית, אך הוא בחר להתעלם מהן ולכתוב בתגובה את השיר "עַל הַשְּׁחִיטָה"; השיר הדגיש את חוסר האונים של היהודים.

לפנינו אפוא מסמך היסטורי מרתק שנקרא בנשימה עצורה ומספק לקורא מסקנות היסטוריות מקוריות על אירוע שמתברר כי הובן לא כהלכה ובהקשרים רבים תרם לעיצובה של המאה ה־20 .

הקריאה בספר לאחר 7 באוקטובר 2023 מעניקה לקורא הישראלי ממד היסטורי מצמרר וייחודי.

סטיבן ג' זיפרשטיין הוא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת סטנפורד. הוא פרסם ספרים ןמאמרים רבים בבימות אקדמיות ובעיתונים הנחשבים בעולם, והוא גם אחד מעורכי הסדרה "Jewish Life" של אוניברסיטת ייל. פוגרום זכה לחוות דעת נלהבות והוגדר בניו יורק טיימס "עבודת מופת ספרותית".

לפני כ-12,000 שנה, עם הפשרת קרחוני תקופת הקרח האחרונה, החל מפלס האוקיאנוסים לעלות, וכעבור כמה אלפי שנים פרץ הים התיכון הגואה את מחסום הבוספורוס והציף בשטפון אדיר את הים השחור, שהיה אז אגם מים מתוקים. האם יש קשר בין האירוע הקטסטרופלי הזה לסיפור המבול של נוח? האם הוא קשור להופעתן של תרבויות חדשות באירופה באותה תקופה? שני האוקיאנוגרפים שגילו את התגלית הדרמתית הזאת, ויליאם ריאן וולטר פיטמן, סבורים שאכן קיים קשר שכזה. ספר זה מספר את סיפור מחקרם.

אגם הים השחור, טוענים ריאן ופיטמן, שנתן חיים לאיכרים שחיו על חופיו, היה כמעט בן לילה לים של מוות. שוכני הכפרים סביבו איבדו את אדמותיהם ומגוריהם ונסו על נפשם. מי שלא טבעו במנוסה נפוצו לכל עבר, הם ושפתם, ואגדותיהם ואמונותיהם, ומסורות אבותיהם בחקלאות, בקדרות ובטכנולוגיה, ועמם הסיפור על שואת המים אשר שטפו והחריבו את עולמם.

ריאן ופיטמן מספרים איך נפתח הים השחור לפני חוקרים מן המערב לאחר נפילת מסך הברזל ועל המחקר שעשו בו בשיתוף פעולה עם מדענים רוסים. הם מתארים את שיטות המחקר והתארוך המשוכללות, המוכיחות כי אגם המים המתוקים שהיה לפנים הים השחור הוצף במי ים באירוע פתאומי ומהיר.

על תשתית איתנה של נתונים אוקיאנוגרפיים, פליאונטולוגיים ואקלימיים טוו ריאן ופיטמן מסכת של ראיות ארכיאולוגיות, אתנוגרפיות ובלשניות המקשרת את אירוע ההצפה לפני כ- 8,000 שנה אל הופעתן הפתאומית של תרבויות מתקדמות באירופה, בארצות הלבנט ומסופוטמיה ובמרכז אסיה.

המחקר הזה, רב התגליות הדרמתיות, החוצה תרבויות ותחומים, נפרש לפני הקורא כעלילת ספר מתח בלשי. זהו סיפורה של תגלית גיאולוגית גדולה, שפורצת את גבולות הדיסציפלינה שלה וזורעת אור על תולדות המיתוסים הקדמונים של עמי המזרח הקדום ועל הפרהיסטוריה של אירופה.