הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם:
מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה.
ספרות יידיש החדשה, כמו אחותה העברית, צמחה מתוך תמורות מהפכניות שחלו בחיים היהודיים ההיסטוריים ואף דיברה בשם תמורות אלו והערכים הגלומים בהן. כמו הספרות העברית היא דיברה אפוא אל העם היהודי ועליו. אולם שלא כספרות העברית היא דיברה בלשונו של העם, ומשום כך לא יכלה מעולם להתייחס אליו כאל נמען ומושא בלבד.
הוא היה בה לא רק המדובר אלא גם הדובר. היא אמנם באה אל היהודי המסורתי להשכילו ולשנותו, אבל ברצונה וגם שלא ברצונה היא הניחה גם לו לומר את דברו.
בתוך כך אירע לה לא אחת, שהדבר שאמר היהודי המדובב שלה היה חריף וחתרני, תוקף אותה, את הספרות, ואת הערכים שבשמם דיברה, וכופר בסמכותה.
קולו של ה"אחר" גבר בה לעיתים על קולו של ה"אני". כמובן, ה"אחר" לא היה אלא ה"אחר" חבוי בתוך ה"אני", שהרי הסופר היידי לא היה אלא "נוסע מחופש", איש אירופי מלובש כ"אשכנזי", אלא שמלבושו מסתיר בקושי את הילד או הנער היהודי המסלסל בפאותיו, שנעשה, כביכול, זר.
ביצירתו של שום סופר יהודי לא נשמע קולו של ה"אחר" בכל עוצמת הדהודו כפי שהוא נשמע ביצירתו של שלום עליכם.
היהודי המדבר ביצירה זו, ככל שהוא משתקף בעד השפופרת של הקומדיה (ובכך הוא ממחיש את הסתכלותו של הסופר בו), הריהו תמיד גם גיבורהּ של טרגדיה ומחזה נקם.
המסה המרכזית שבספר זה באה לחשוף את מחזה הנקם של היהודי במסַפּרוֹ, בספרות עצמה, והוא המרכיב העיקרי במשקע האפל שבתחתית המשקה הבהיר שמגיש לנו שלום עליכם ביצירותיו.