מאהבים

הילדים שומרים עלינו הוא פנינה ספרותית. במרכזו סיפור חניכה שנפרש על פני שתים־עשרה שנים והתרחש בלבה הפועם של תל אביב. המחברת, שהיתה בסוף שנות התשעים סופרת ילדים בתחילת דרכה, שכרה דירה בבניין הצופה לגן מאיר. את הדירה השכירו לה שתי אחיות, שנולדו, גדלו וגרו באותה קומה: המתרגמת האגדית נילי מירסקי והעורכת המבריקה ימפה בולסלבסקי. השלוש נהפכו למשפחה, והקומה נהפכה לבית. החיים בקומה התרחשו בעיקר בלילות. הם היו רוויים באלכוהול וסיגריות, גדושים בדגים מלוחים, גבינות ושוקולד, וסוערים משיחות על סופרים רוסים שמתו מזמן, אהבות גדולות מהחיים ואכזריותה של הילדות. 

בעברית סוחפת, רוויַת הומור וגעגוע, שם־טוב מתבוננת בעצמה ובשתי הנשים שטיפחו וגידלו אותה ותוהה על מקומם של ילדים וילדוֹת – ממשיים ובדיוניים – בחייה. לממואר מצורפים סיפורים קצרים שכתבה שם-טוב, בחסותן של האחיות, בעריכתה של ימפה בולסלבסקי, וזהו פרסום ראשון שלהם.  

תמי שם־טוב, ילידת 1969, פירסמה יותר מעשרים ספרים לילדים ולנוער, רובם סיפורים ורומנים היסטוריים, שזיכו אותה בפרסים רבים, ובהם פרס ביאליק, פרס לאה גולדברג ופרס ראש הממשלה. היא מתגוררת בתל אביב עם שתי בנותיה. הילדים שומרים עלינו הוא ספרה הראשון למבוגרים.

"אנשים החלו לשים לב שמשהו לא בסדר כשהגיעה השעה 21:39 ביום שלישי, ארבעה־עשר במאי, ופעמון המעלית לא צילצל. בכל זאת, זה לא היה יום לגמרי רגיל, ודווקא משום אי־רגילותו היתה ההכרה איטית לחלחל ולמלא את הלבבות בדאגה."

ג'ייסון הוא אחראי התחזוקה של בניין בקווינס. הוא מקפיד שכפתורי המעלית יהיו מצוחצחים מדי יום, שאף אחד לא ישאיר שקיות זבל ליד הדלת ושהרצפות במסדרון יהיו מבהיקות. הוא מטפל בבניין במסירות ובאהבה, כאילו היה הילד שלו.

אבל ג'ייסון גם משתוקק לילד משלו. אחרי הכל, הוא כבר בן שלושים ושתיים ויש לו חברה שהוא גר איתה, ממש כמו אנשים רגילים. הוא נחוש להפוך לאבא בכל מחיר, אך הוריו המגוננים אינם מאמינים שהוא וזוגתו, ליזי, כשירים לגדל ילד ועושים הכל כדי למנוע ממנו להגשים את משאלתו.

כשזוג עם תינוק עובר להתגורר בבניין, תשוקתו של ג'ייסון הופכת לאובססיה, שמטילה צל על קארן, האם הצעירה והחרדתית. במסע להגשמת חלומו ובניסיונו לצאת לעצמאות יוצר ג'ייסון מערבולת כאוטית הנפערת למרגלות הבניין וטורפת את חייו ואת חיי דייריו.

חודש מאי היפהפה מפליא לשרטט דיוקן עוכר שלווה של נפש מסוכסכת הנאבקת במגבלותיה. לירן גולוד רוקמת רומן טורד מנוחה, מותחן פסיכולוגי חכם ומורכב, המונע מחרדות קמאיות ופריצת גבולות.   

לירן גולוד נולדה בקרית שמונה וגדלה במושב בית הלל שבגליל העליון. התגוררה שבע שנים בניו־יורק והיתה מנהלת תחום ספרות ואמנות בקונסוליה הישראלית. עם שובה היתה המנהלת האמנותית של פסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים. זהו ספרה השלישי, קדמו לו  עבודת אדמה, ונמר גימ"ל.