״פסק הדין שאנחנו השופטים כותבים, צריך להתיישב על ליבו של האדם הפשוט. הנקודה הזו בעיניי היא תמציתו של המשפט. האיש הפשוט שואל: האם כשאמרת מה שאמרת — אני יכול להאמין לדבריך? התהליך המשפטי אמור לייצר אנשים הגונים. מה יקרה למשפט אם האדם הרגיל, הלא־משפטן, יצטרך לשאול את עצמו מה ישר ומה צודק בהחלטתו של בית המשפט?״
יעקב אבי־ברוך טירקל הוא השופט הראשון שהגיע לבית המשפט העליון מעיר שדה. נשיאו המיתולוגי של בית המשפט בבאר שבע הביא למסדרונות השיש של העליון רוח אחרת, לב אחר. בצניעות ובמתינות, אבל גם בעקשנות ובאומץ, סולל טירקל את השביל שלו, מבית המהגרים בירושלים, לצריף הלוהט בקיבוץ הדתי בבקעת הירדן, שם הכיר את אהבת חייו, לרחובות סחופי החול של באר שבע בשנות ה־60, ומשם לדילמות הקשות ביותר, שאיתן התמודד הן על כס המשפט והן בחייו האישיים, טרופי האובדן והשכול.
בקיץ 2023, כשסימני שאלה מוצבים מעל עתידה של מערכת המשפט ודרכה, סביב עצם קיומה ועצמאותה, מציב השופט טירקל בספרו צדק אנושי דגם אחר של יחסים בין המשפט לעולם, בין באר שבע לירושלים. אולי גשר. קולו אישי מאוד, אנושי מאוד, וגם נדיר ומקורי. האוטוביוגרפיה שלו היא הושטת יד.
צדק אנושי הוא אוטוביוגרפיה שהפכה לפרידה. ערב הורדת הספר לדפוס נפטר השופט טירקל. זו, אם כן, מורשתו.