לא לבד - נתן שרנסקי

ואף על פי כן חינוך לחברה משותפת הוא ספר חשוב, עדכני ומעורר תקווה המבקש להאיר את האפשרות לחיים משותפים בישראל גם בתקופה של מתחים, שסעים ומשברים. הספר מציג אסופת מחקרים שנערכו במסגרת מעבדת המחקר במרכז לקידום חיים משותפים במכללה האקדמית בית ברל בין השנים 2025-2020, והוא עוסק בשאלה כיצד חינוך יכול להפוך לכלי ממשי לבניית חברה מכבדת, שוויונית ודמוקרטית יותר.

הספר בנוי משלושה שערים: חינוך פורמלי בבתי הספר, חינוך בלתי פורמלי במרחבים קהילתיים ותרבותיים, והשכלה גבוהה בקמפוס רב תרבותי. דרך מחקרים מגוונים נחשפים הקוראים למפגשים בין יהודים לערבים, למורכבות של שפה וזהות, לאתגרים של מורים המלמדים בחברה שאינה חברת מוצאם, וליוזמות המנסות ליצור דיאלוג גם במציאות טעונה. באופן הזה הספר מאפשר לקוראים להבין שחברה משותפת אינה רעיון מופשט בלבד אלא תהליך חינוכי מתמשך הנבנה בצעדים קטנים, במפגשים יום-יומיים ובבחירות פדגוגיות מודעות.

ייחודו של הספר הוא בשילוב בין תיאוריה, מחקר ופרקטיקה; הוא אינו מסתפק בהצגת קשיים אלא מציע דרכי פעולה, מודלים חינוכיים ותובנות יישומיות לאנשי חינוך, למנהלים, לקובעי מדיניות ולחוקרים. לצד המורכבות שזור בו יסוד עמוק של תקווה: האמונה שמפגש, הקשבה, שפה משותפת והכרה הדדית יכולים להרחיב את מעגלי השותפות. לפנינו ספר המזמין את קוראיו לחשוב מחדש על תפקיד החינוך בעיצוב עתיד משותף.

עורכות הספר: ד"ר רמה מנור, ד"ר וורוד ג'יוסי, ד"ר אורלי חיים ופרופ' אילנה פאול-בנימין הן נשות סגל בכירות במכללה האקדמית בית ברל, מכהנות בתפקידים בכירים במכללה וחוקרות פעילות במעבדת המחקר לקידום חיים משותפים.

רמת רחל הוא שם שאינו זר לאוזן הישראלית, וּודאי שיצא שמעו באזור ירושלים.
אך גם אלה שטווח ידיעתם מגיע מעבר לבית המלון, לבריכה ולמרכז הספורט,
ספק גדול אם נתנו דעתם לשפע ולמגוון הבלתי־נדלה של זיכרונות, סיטואציות
היסטוריות ודילמות שהקיבוץ – העומד לציין את שנתו המאה – מקפל בחובו.

שורשיה של רמת רחל בפלוגת ירושלים של גדוד העבודה המיתולוגי, אותו ניסיון
מופלא שהתקיים בראשית שנות ה־ 20 של המאה הקודמת, לשנות פני עם, אדם
וחברה. מנקודת המוצא, סמוך למנזר רטיסבון, עולה הפלוגה על פיסת קרקע זעירה
בדרום ירושלים בואכה קבר רחל ובית לחם; חוֹוה עזיבה וכיליון במאורעות תרפ״ט,
והתחדשות תוך חיפוש מתמשך למקורות פרנסה שאינם חקלאיים. מתוך חיפושים
אלה צמחה תרומה אדירה להתבססות המפעלים בים המלח, במיוחד בסדום, ובד
בבד המשיכו ניסיונות בלתי־נלאים להרחבת המשבצת החקלאית, שבדרך כלל
עלו בתוהו. רמת רחל הפגינה קליטה אינטנסיבית של עלייה, וחרף שטחה הזעיר,
לא ויתרה על אירוח פלוגת פלמ״ח והעמידה בסיס למסעות המפורסמים למדבר
יהודה ולים המלח. ובכיוון שונה, נזקפה לזכותה תרומה למועצת הפועלים של
ירושלים. היא נודעה ביחסי שכנות טובים עם הכפר הערבי צור א־בהר. ידועה
עמידתה האיתנה בהתקפות של מקומיים ושל כוחות מצריים וירדניים במלחמת
העצמאות, שהסתיימה בנסיגה ובהרס המשק. ומכאן, חזרה חלקית הביתה תוך כדי
פילוג – כאשר חלק הארי של החברים עוברים לקיבוץ עין כרמל – עזיבת הקיבוץ
המאוחד והצטרפות לאיחוד הקבוצות והקיבוצים, הידלדלות האוכלוסייה שכמעט
הביאה לחיסול המשק, התאוששות בגין קליטה מוצלחת של גרעיני נח״ל, וחיים
של משק ספר בדרום ירושלים.

רמת רחל חוותה שכול והרס, שיקום ובנייה מחדש, אחיזה בציפורניים בקרקע,
ומאבק בייאוש ובבדידות. המשק הפורח של ההווה מתמודד מול בעיות ישנות-
חדשות, בראש ובראשונה הקִִרבה לעיר, שתמיד העניקה לו מעמד של מעין קיבוץ
עירוני, כמו גם התמודדות עם שלל השינויים הפוקדים את התנועה הקיבוצית.

רמת רחל היא סיפור ציוני מובהק, סיפור שהחל לפני מאה שנה ועתידו עוד לפניו.