הספר שלפניכם מקבץ שמונה חיבורים של זיגמונד פרויד שעוסקים בתיאוריה הפסיכואנליטית. הוא פותח בשני חיבורים מוקדמים בעלי אופי מטאפסיכולוגי: "ניסוחים בדבר שני עקרונות של ההתרחשות הנפשית" (1911) ו"הערות אחדות על מושג הלא מודע בפסיכואנליזה" (1912). במרכז הספר עומדים חמשת החיבורים המטאפסיכולוגיים שנכתבו בשנת 1915 כחלק מקובץ של 12 חיבורים שתוכננו להוות ספר אשר בסופו של דבר לא פורסם. שבעה מתוכם נגנזו והאחרים ראו אור. קבוצה זו כוללת את "דחפים וגורלות דחפים", "ההדחקה", "הלא מודע", "השלמה מטאפסיכולוגית לתורת החלום" ו"אבל ומלנכוליה".
החיבור החותם את הספר הוא "השלילה" (1925), והוא איננו שייך לסדרת החיבורים המטאפסיכולוגיים הללו. הוא מאוחר יותר בכעשור, כאשר פרויד, נאמן להצהרותיו, שינה וניסח מחדש מסגרת תיאורטית מטאפסיכולוגית שתתמודד עם הפערים, הסתירות והכשלים שהתגלו במטאפסיכולוגיה שמושגיה שירתו אותו בחיבורים שלפניכם.
החיבורים בספר הנוכחי מכניסים את הקורא ל"מעבדת החשיבה" התיאורטית של פרויד שבה ניסח מושגים בסיסיים במחשבה הפסיכואנליטית המשמשים אותה עד היום. על אף הגלגולים שעברו במהלך השנים שחלפו מאז הגיחו לעולם, איננו יכולים לתאר לעצמנו פסיכואנליזה ללא המושגים "לא-מודע", "דחפים" או "הדחקה". במבחר הנוכחי פרויד פורש מצע תיאורטי המבקש לתת תוקף מדעי למושגי היסוד האלה.