סובב הולך הרוח

באביב 2020, בפרוץ מגפת הקורונה, הודרו אזרחים מבוגרים מן המרחב הציבורי וסומנו כקטגוריה מובחנת, נטולת זכויות ומסוכנת. כך הפכה הזִקנה מתקופה בחיי אנוש ל"גזע" שאנושיותו מוטלת בספק. "מצב החירום", שבשמו הובדלו ובוּדדו הזקנים מממלכת החיים, לא היה אלא ניסוי כלים שלטוני בניהול ומִשמוּע אוכלוסיות, שהטרים את התמורות בסדר הפוליטי בישראל ובעולם המערבי.

מגילנות לגזענות חושף את התשתית האידאולוגית שפעלה מאחורי האפידמיולוגיה ואת עיצוב דמותה של הזִקנה לא רק כקורבן אלא גם כמקרבן, המפיץ מחלה ומבשר מוות. הוא מראה כיצד בשם הדאגה החמלה הואץ תהליך חברתי ששחק את אנושיותם של הזקנים והציג אותם כבעיה שיש לפותרה. 

מחבר הספר, פרופ' חיים חזן, קורא תיגר על השפה, המדיניות והדמיון התרבותי שלנו, ומזמין לחשוב מחדש מהי זקנה, מהו ערכו של אדם באחרית ימיו, ומה קורה לחברה שמסבה את מבטה מעברה ומעתידה בשם כוחו של ההווה.

חיים חזן הוא אנתרופולוג חברתי, פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ומנהל שותף במרכז מינרבה לחקר בין־תחומי של סוף החיים באוניברסיטת תל אביב. 

ספר זה מכיל את הזרעים לכל המשך חשיבתו של מלצר. המושגים הקלייניאניים של הזדהות השלכתית ושל העולם הפנימי מתרחבים דרך ההשקפה המלצריאנית על אודות ״ההיסטוריה הטבעית״ של האנליזה, זו המתקדמת ברצף של שלבים שמתחקים אחר התפתחות יחסי האובייקט המוקדמים. לאחר שהסיטואציה האנליטית מתבססת, ניתן למיין את הבלבולים הגיאוגרפיים ובין האזורים של העצמי הילדי ביחסיו עם האובייקטים הפנימיים, ניתן לעבד חרדות דיכאוניות על סף העמדה הדיכאונית ובמסגרת תהליך הגמילה ניתן לבצע אינטגרציה של היבטים שפוצלו מהעצמי. ספר זה ימשיך לשמש כטקסט עיוני בסמינרים קליניים וטכניים ובכאלה העוסקים בפסיכופתולוגיה, וילווה את מסעם של העוסקים בפסיכואנליזה בתור ״פעילות אנושית״.
קלרה נמאס, פסיכואנליטיקאית, בואנוס איירס

תיאור יוצא מן הכלל של השלבים השונים והמורכבים של התהליך הפסיכואנליטי. המחבר מצליח להעביר את ניסיונו רב השנים באנליזה של ילדים ומבוגרים בדרך מתוחכמת ובדרגת הנחישות של אומן שעבודתו מצליחה לשקף באופן מלא את המהות האמיתית של חזונו.
ליאון גרינברג, יו״ר לשעבר של ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (IPA), הקדמה למהדורה הספרדית

זהו ספר מדהים, בעל מבנה ברור ומסר עמוק ומורכב. ברובד הראשוני הנוסחה נדמית פשוטה - איסוף ההעברה, התרת הבלבולים הגיאוגרפיים ובין האזורים, צליחת סף העמדה הדיכאונית והגמילה – נוסחה שניתן ליישם בטיפול בילדים ובמבוגרים כאחד, ושניתן לראות הן ברמת הפגישה הבודדת הן ברמת התהליך הפסיכואנליטי בכללותו. עם זאת, ברגע ששוקעים לתוך הפרטים בספר מתגלה מעיין נובע אמיתי של רעיונות עשירים ומעוררי מחשבה.
מרים בוטבול, חברה מייסדת בקבוצה הפסיכואנליטית של ברצלונה

יצירת מופת מכוננת. ההתפתחות של ההעברה-ההעברה הנגדית הופכת ללב ליבה של השיטה האנליטית וכל כתבי מלצר הבאים מציגים תוספת מעשירה לתפיסה בסיסית זו.
הוגו מרקז, מריה אלנה פטרילי ומאורו רוזטי – קבוצת ראקר, ונציה

ברור בלי להיות דוגמטי; מדריך מטעמו של מי שעודד אותנו תמיד לחשוב בצורה עצמאית.
קת׳רין ארנולד, פסיכותרפיסטית של ילדים ומבוגרים, בריטניה

בכתיבה חדה ומלאת חיות ובשפה הקרובה ככל הניתן למוחשיות השלטת בעולמו הפנימי של הילד מתאר מלצר את מה שנהג לכנות ״ההיסטוריה הטבעית״ של התהליך הפסיכואנליטי. אני רואה כעת בספר ראשון זה את נקודת הפתיחה לגילוי ההיסטורי של ״הקונפליקט האסתטי״, שאותו ניסח כעבור עשרים שנה בספרו המלהיב
The Apprehension of Beauty.
ז׳אן בגין, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, פריז