לְסַיְמוֹן יֵשׁ תָּמִיד מָה לְהַגִּיד, וְלִפְעָמִים הוּא פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לְדַבֵּר – אֲפִלּוּ אִם הַשִּׁעוּר כְּבָר הִתְחִיל.
כְּשֶׁהוּא מִסְתַּבֵּךְ בְּצָרוֹת בִּגְלַל פִּטְפּוּטִים מְיֻתָּרִים בְּבֵית הַסֵּפֶר, בָּרוּר לוֹ שהַהוֹרִים שֶׁלּוֹ מְאוֹד לֹא יִשְׂמְחוּ לִשְׁמֹעַ עַל זֶה.
מוֹלִי וְרוֹזִי מַחְלִיטוֹת לִמְצֹא דֶּרֶךְ לְהַצִּיל אוֹתוֹ מֵעֹנֶשׁ, אֲבָל הָרַעְיוֹן הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קָשׁוּר לִמְכוֹנִיּוֹת, לְבוּעוֹת סַבּוֹן וְלִפְלָמִינְגּוֹ וָרֹד מִפְּלַסְטִיק.
הַאִם הַתָּכְנִית הַמְּפֹאֶרֶת תִּתְגַּלֶּה כְּאָסוֹן מֵבִישׁ?
הִצְטָרְפוּ לְעוֹד הַרְפַּתְקָה מְשַׁעֲשַׁעַת שֶׁל מוֹלִי, רוֹזִי וְסַיְמוֹן, בְּסִדְרָה מֻשְׁלֶמֶת לְקוֹרְאִים מַתְחִילִים מֵאֵת טוֹם ווֹטְסוֹן, מְחַבֵּר סִפְרֵי "כֶּלֶב קַו" הָאֲהוּבִים.