מלמטה יומן עסקים

מהו "העכשווי" בפסיכואנליזה? [...] מקרים גבוליים, הפרעות נרקיסיסטיות, פתולוגיות פסיכוסומטיות – בקיצור, הדומיננטיות של מבנים לא נוירוטיים הביאה להופעתה של קליניקה חדשה. קליניקה זו דורשת, לדעתי, פיתוח תיאוריה כללית על הנפש ובאופן הגיוני – פיתוח טכניקה.
אנדרה גרין

הדיאלוג המתמשך בין אנדרה גרין לפרננדו אוריברי נפרס כאן בשישה ראיונות, משנת 1991 ועד שנת 2011, הבוחנים מחדש את מכלול עבודתו של גרין.

כיצד יש להגיב על משבר הפסיכואנליזה? כיצד יש להתמודד עם האתגרים שמציב שדה קליני המשתרע כיום מעבר לנוירוזה? כיצד לאקאן, ויניקוט וביון תורמים לחידוש הבניין שהקים פרויד? כיצד יש לחבר בין התוך-נפשי לבין-אישי? כיצד תיאוריית הייצוג הכללית שגיבש גרין מסבירה את כישלונות הסימבוליזציה? כיצד יש לחשוב מחדש את המסגרת האנליטית והווריאציות שלה, בייחוד על פי מושג המסגרת הפנימית של האנליטיקאי?

החל באָפקט, עבור לשיגעון הפרטי ולעבודת השלילי וכלה בחשיבה הקלינית, אנו מלווים צעד צעד את הולדתם והתפתחותם של הרעיונות העיקריים של מי ששקד על בניית מודל תיאורטי וקליני חדש, אחרי פרויד ועם פרויד, כדי לתת מענה לאתגרי הפסיכואנליזה העכשווית. הספר מציע מבוא חי וישיר לעבודתו של אנדרה גרין ומעניק מבט פנורמי על הגותו.

עַל יַד הַמִּזְבָּלָה יִקְבְּרוּ אֶת אָבִי
עַל יַד שְׂדֵה הַתְּעוּפָה בִּנְיוּאַרְק יִשְׁכַּב אָבִי
תַּחַת פִּרְסֹמֶת לְסִיגַרְיוֹת וִינְסְטוֹן הוּא קָבוּר
בּיַּצְיִאָה 14 בַּכְּבִישׁ הַמָּהִיר דְּרוֹם נְיוּ גֶ'רְזי

נחתנו בחמש בבוקר בשדה תעופה בניוארק ניו ג'רזי ולא ידענו מה לעשות. הכול היה סגור, מת. אז לפי ההוראות בשירו של אלן גינזברג נסענו דקות אחדות, הגענו לבית העלמין היהודי שהוא ואביו ועוד בני משפחה שלהם קבורים בו ומצאנו את המצבה שלו. אבל איך הוא הגיע לשם וגם לעוד שניים או שלושה מקומות?

כך התחיל המסע שלנו בעקבות קברי משוררים.

 

קרן אלקלעי־גוט היא משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות בעלת שם בינלאומי ופרופסורית אמריטה לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב. היא כתבה רבות על שירה, על זיכרון תרבותי ועל המפגש המורכב בין חיים לטקסט. במהלך הקריירה הארוכה שלה באה במגע ישיר עם שירתם, חייהם ואתרי המנוחה של משוררים ברחבי העולם, מג'ונתן סוויפט ועד דורותי פרקר, ובהם גם קולות נשכחים שהחייתה בכתיבתה. היא נסעה לקברי משוררים, התעמקה בארכיונים ורכשה הבנה אינטימית וייחודית של הדרכים שבהן משוררים, או האנשים שהופקדו או הפקידו עצמם על קבורתם, מעצבים את מורשתם.

יש ספרי מתמטיקה שמלאים במספרים. לספר הזה יש כלל אחד, הפוך לחלוטין: לדבר על מתמטיקה בלי להשתמש אפילו בספרה אחת.

זו נקודת הפתיחה, ומתוכה נברא עולם שלם שבו אינסוף מתנהג כמו יצור חי, צורות נמתחות כמו גומי, והוכחות סבוכות הן סיפורים מרתקים. אין כאן נוסחאות, רק מחשבה סקרנית, אינטואיציה והומור.

זהו מסע חוצה־ממדים לתוך השפה הכי מדויקת בעולם, שמחזיר לה את הפליאה והיופי שאולי אבדו לה בשיעורים בבית הספר. את ההרפתקה הזאת מוביל מיילו בקמן, מי שזכה לכינוי "ילד הפלא של המתמטיקה העולמית." בקמן חושב כמו אמן ומאמין שאפשר להבין כל דבר – צמחים, אהבה, מוזיקה, הכול – במונחים מתמטיים. הוא שואל שאלות שלא תמיד מובילות לתשובות, ומוכיח שאפשר להבין את קסם המתמטיקה גם בלי לדעת לפתור משוואה אחת.

מתמטיקה ללא מספרים עושה לתחום הידע המסעיר הזה את מה ש"גדל, אשר, באך" עשה לו לפני חמישים שנה – הוא מזכיר לנו שמאחורי כל תבנית ונוסחה יש מחשבה פילוסופית, מאחורי כל חוק ניצבת שאלה פתוחה, ומאחורי כל מספר, מסתתרים אינסוף סיפורים.