"וקבצתים מירכתי ארץ" - ההעפלה הרביזיוניסטית והאזרחית ביבשה ובים. אחד מסימניו המובהקים של מאבק היישוב היהודי בארץ-ישראל נגד שלטון המנדט הבריטי, היתה ההעפלה בים וביבשה.
היה זה מאבק נגד חוקי העלייה, כאשר מספר רשיונות העליה הממשלתיים הרשמיים (הסרטיפיקטים) שהנפיק השלטון הבריטי היה מועט ולא עמד בשום יחס למצוקת היהודים במזרח אירופה ובמרכזה.
ההעפלה הרביזיוניסטית והאזרחית לארץ-ישראל הפכה להיות סמל של מאבק הירואי וחסר פשרות, כאשר מצד אחד פעלו חברי האצ"ל והתנועה הרביזיוניסטית, כמו גם שליחי "המוסד לעליה ב'", ובצידם גופים ציבוריים ופרטיים שונים, בארץ ובתפוצות, וכולם יחד נאבקו מול ממשלת בריטניה.
למרות נחישותה של בריטניה לשבש, ואף להחניק, את פעילות ההעפלה, החל בנמלי אירופה, דרך מסלולי השיט בים וביבשה, עד לחופי הארץ, התייצבו גורמי בית"ר והצ"ח, כמו גם גופים אזרחיים ופרטיים, אשר פעלו בתחבולות בנסיון לפרוץ את המחסומים ולהיכנס לארץ-ישראל.
דרכי ההעפלה, כאמור, היו שונות ומגוונות. בתחילת הדרך פעלה שיטה של גיוס ספנים ערביים, בנמלי יפו וחיפה, אשר היו מורידים מעפילים מספינות נוסעים, זאת תמורת "בקשיש", כמו גם השימוש בספינות קטנות וסירות דייג מצריות, סוריות ויווניות, שהיו מגניבות קבוצות של מעפילים לחופים שוממים. גם מן הצפון, בדרך היבשה, באו העולים ה'בלתי-ליגאליים'. הם היו יורדים בנמל ביירות, ומשם עושים את דרכם בסתר לראש-פינה ולכפר-גלעדי.