כאשר הובאו עצמותיו של
הרצל ב-1949 ונטמנו על הר קירח בפאתי ירושלים, הייתה ירושלים בירתה המחולקת של מדינה במצור, המתמודדת עם גלי עלייה של פליטים ממזרח וממערב.
בנובמבר 1995, בטקס האשכבה ל
יצחק רבין, אל מול קברו של הרצל, הייתה ירושלים בירתה של מדינת היהודים, עיר גדולה ומרהיבה ביופיה, שאליה נקבצו ובאו מנהיגי העולם.
לאורך אבני דרך אלה סוקר הספר בין היתר את פרקיה הרעיוניים החשובים ביותר של המהפכה הציונית ואת פרשות הדרכים הגורליות, המעצבות את אופיה של החברה הישראלית:
· הרעיון הנועז של הפיכת היהודים לעם שווה זכויות והשלכותיו על המורשת היהודית ועל עולם האמונה והמצוות;
· המפגש היהודי־ציוני עם המזרח ועם עוינות ערבית; הרתיעה מן המזרח, המשיכה אליו, והנהייה אחר תרבות ים־תיכונית;
· רצח יהודי אירופה והשפעתו המתמשכת והמתעצמת על החברה הישראלית;
· עלייתה ושקיעתה של דמות הצבר העברי וכשלונו של דור תש"ח;
· הלכי הרוח הלאומניים נוסח "העולם כולו נגדנו", שירדו על ישראל לפני מלחמת ששת הימים ולאחריה;
· צמיחתה המפחידה של האלימות הלאומנית־דתית שהולידה את רצח ראש הממשלה, יצחק רבין;
· המתקפה החריפה על הציונות ההרצליאנית הבאה משלושה כיוונים: החזית החרדית, הלאומנות הדתית והאקדמאים שוללי הציונות – והתשובה למתקפה זו.