חיים חיסין (1932-186), מראשוני הביל"ויים בארץ-ישראל, היה נציג אופייני של דור צעירים יהודים מחפשי דרך, שנואשו מן הסיכוי לשיווי זכויות ברוסיה אחרי ה'סופות בנגב', פרעות 1882-1881, ופנו לרעיון התחייה הלאומית בארץ-ישראל.
המדובר באנשים שעלו ארצה, ניסו כוחם בהיאחזות בקרקע כפועלים וכאיכרים, חלקם התערו וחלקם, וביניהם חיסין, לא החזיקו מעמד וחזרו כלעומת שבאו.
אולם סיפורו של חיסין לא הסתיים בזה.
לאחר שעשה ברוסיה כרוקח ואחר כך בלימודי רפואה בברן - חזר ארצה עם משפחתו הגדולה ושימש ביפו מורשה חובבי ציון ורופא. הוא סיים את חייו בתל-אביב שהיה אחד ממייסדיה.
ב־1889, כשנה וחצי אחרי עזבו את הארץ, פרסם בירחון 'ווסחוד' ברוסית פרקים מיומנו, שהופיעו ב־1925 בעברית כספר "מיומן אחד הביל"ויים” שעשה רושם רב.
לאחרונה נתגלו בכתב יד חלקים נוספים של היומן, שלא ראו אור כלל, ומכתבים רבים שכתב חיסין לחבריו. ספר זה כולל פרקים משרידי היומן שבכתב יד, כמה מן המכתבים וכן את כל "מיומן אחד הביל"ויים". הספר החדש מהווה תעודה נדירה בשל ההשלכות הייחודיות של האירועים והודות לרוח המפוכחת שבה מובאים הדברים. נשקפים בו האור והצל שבמפעל העלייה הראשונה בתחילתו, חיבוטי הנפש ותלאות הגוף של מחולליו והתרוממות הרוח בשעותיו הגדולות.