משפט שווארצבארד - יד שניה

יש שתי גישות קוטביות אל הנושא הסבוך כל כך של רציפות השנאה ליהודים. הגישה האחת היא זו שנתגבשה בתפיסה המסורתית היהודית, דהיינו 'כל האומות שונאין את ישראל' (בראשית רבא סז ז). הגישה האחרת מנסה לראות כל תופעה ספציפית בתוך ההקשר ההיסטורי שלה או אף להעמיד זו מול זו - כפי שעושה סאלו בארון – את שנאת-ישראל ואהבת-ישראל כשני ציריה של ההיסטוריה היהודית.

"ירושלים של ימי הבית השני הייתה בראש ובראשונה עיר המקדש של עם ישראל. כאן הועלו קורבנות לאלוהי ישראל, לכאן הגיעו עולי רגל מן הארץ ומן התפוצות, במיוחד בימי חג, ולכאן אף נשלחו כספים שיועדו לתמיכה בסדרי עבודת המקדש, תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העמים בעת העתיקה.בתוך תקופה ארוכה זו, שהחלה עוד בימי שיבת ציון (בתקופת שלטון פרס), נכלל פרק זמן קצר של כשמונים שנה – תקופת שלטון בית חשמונאי – שבה שימשה העיר בירה לממלכה יהודית עצמאית לחלוטין (האחרונה לפני כינון מדינת ישראל בעת החדשה). מאוחר יותר זו הייתה עירו של המלך הורדוס, המלך 'הבנאי' הגדול, שהגדיל ובנה את מתחם הר הבית, שהיה למתחם המקודש הגדול ביותר בעולם העתיק.ירושלים גדלה ושגשגה עד שהייתה בשלהי ימי הבית השני למטרופולין הגדולה של ארץ-ישראל, אך לאחר מרד בשלטון הרומי, מלחמת אחים ומצור, היא באה אל סופה הנורא: הצבא הרומי החריבה כמעט עד היסוד.בידינו מידע רב על ירושלים בימי הבית השני. מידע זה כולל מקורות היסטוריים רבים ומפורטים (ספרי המכבים, כתבי יוסף בן מתתיהו, ספרות חז"ל, הברית החדשה והמקורות היווניים והרומיים) ולצידם החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בעיר, בעיקר מאז איחודה בשנת 1967, שהעלו כמות עצומה של נתונים. כל אלה נותנים בידי החוקרים את האפשרות לשחזר בפירוט את דמותה ואת אורחות החיים בה, והם נפרסים כאן לראשונה בפני הקורא בהתבסס על המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי המעודכן ביותר.