רומן ואני היינו זוג צעיר בתחילת הדרך, היו לנו חיים רגילים ושאפנו להקים משפחה חמה ושמחה. הספקנו להגשים חלום גדול – בסוף אוקטובר 2006 נולד בננו הבכור, לאון. היינו מאושרים מהזכות העצומה להיות אבא ואימא. זו הייתה התקופה הכי יפה בחיינו.
חודש וחצי לאחר לידתו של לאון, רומן התבקש להגיע לתחנת המשטרה כדי למסור עדות. היה זה בעקבות רצח מזעזע שהתרחש כמה ימים קודם לכן בבית הספר שבו הוא הועסק בעבודת ריצוף, "נופי גולן". רומן שיתף פעולה עם חוקריו באופן מלא, וסיפר כל שהיה ידוע לו. לאחר החקירה הוא נבדק בפוליגרף ועוכב לתשאול נוסף. לאון הקטן ואני ישבנו בבית וחיכינו בסבלנות לשובו.
אבל רומן לא זכה לחזור הביתה. הוא נעצר בחשד לרצח הנערה תאיר ראדה ז"ל. באמצעות תחבולות, חצאי אמיתות ושקרים גלויים נרקמה נגדו עלילה מכפישה ומזעזעת. תמימותו של רומן, תשישותו, שטיפת המוח שעבר והפחד שהטילו עליו לובשי המדים הובילו אותו להודות במעשה שלא ביצע.
אף שלא נמצאה שום ראיה הקושרת את בעלי לביצוע הפשע ולזירת הרצח עצמה – הוא הורשע ונשלח למאסר עולם.
לאחר שגיליתי שוב ושוב כיצד המערכת מנסה לכסות את מחדליה, כיצד אנשים חסרי מוסר דורכים על זכויותיהם הבסיסיות של אזרחים תמימים, כיצד אנשי החוק והמשפט שותקים בזמן שאדם חף מפשע, אב לילדים קטנים, יושב בכלא על לא עוול בכפו, בעוד הרוצח האמיתי מעולם לא נתפס – החלטתי לכתוב את הספר הזה.
אולגה זדורוב