אטלס כרטא לתקופת בית שני המשנה והתלמוד - יד שניה

האוטונומיה היהודית נתפסה כסמל לקוממיות יהודית וכזכר לימים עברו של עצמאות יהודית, הן בארץ ישראל לאחר כיבושה בידי הרומאים והמוסלמים והן בארצות הגלות. היא אף שימשה כלי ראשון במעלה בשמירת הקיום היהודי בארצות הגולה ובצמצום ממדי הטמיעה וההתבוללות. לא היה שום גורם אחר שתרם תרומה כה מכרעת לקיום היהודי במשך אלפי שנות הגולה כמו הקהילה היהודית על כל צורותיה וגווניה. כרך זה הוא הראשון מתוך שלושה ועניינו האוטונומיה היהודית בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד; הכרך השני עוסק בקהילות ישראל שבארצות האיסלאם ובאירופה הנוצרית בימי - הביניים; הכרך השלישי יוחד לאוטונומיה היהודית בעת החדשה. העיסוק בשלטון העצמי היהודי הוא אפוא מן הנושאים המרכזיים ביותר בחקר תולדות עם ישראל, במיוחד לאחר צאתו לגלות. המגמה העיקרית של מחקרים אלה היא להביא בפני הקורא סיכום מעודכן של הממצאים העיקריים הקשורים באוטונומיה היהודית מזוויות ראייה שונות ומגוונות כדי שהתמונה הכוללת תהא בהירה ותמחיש את מלוא חשיבותה של התופעה, את התפתחותה ואת רב - גוניותה.

בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה: פרקים בתולדות החברה והתרבות מתאר את המציאות בימי הבית ואת התמורות שנתחוללו בחיי העם עם החורבן.

מפרקי הספר: ההנהגה היהודית העצמית; הקשרים בין ארץ ישראל והתפוצה; הבית והמשפחה; מצוות התורה בחיי יום יום; בית הכנסת; חינוך ולימוד תורה.

תרגום אנגלי, ובמקרים רבים רק תרגום מקוצר, הופיע בספר THE JEWISH PEPOLE IN THE FIRST CENTURY, I-II (1973-1977), בעריכת ש' ספראי ו-מ' שטרן.