יוסף טננבאום, בן למשפחת חסידי גור, היה בן שלוש־עשרה כאשר פרצה המלחמה ששמה קץ לשנים היפות של ילדותו ונערותו בעיירה דזיאלושיצה שבפולין:
החברה האופיינית לשטעטל, על רבניה ותלמידיה, סוחריה וקבצניה, הלימודים ב"חדר" והמורים, ניצני ההתבגרות.
כאשר פלשו הגרמנים לפולין, דבר לא נשאר כשהיה – שוד, גירוש, השפלה ולבסוף הרס מוחלט של הקהילה היהודית.
יוסף הצעיר גילה תושייה ואומץ יוצאי דופן ומצא דרך לעזור להוריו ולאחיו.
הוא נכלא בשבעה מחנות: זאטורסקה, פלשוב, וייליצ'קה ומיילץ בפולין ומאוטהאוזן, מלק ואבנזה באוסטריה.
לאחר השחרור, היה לוחם וחבר פעיל בארגון העפלה בגרמניה ובאיטליה, שבמסגרתו היה שותף לארגון עלייה בלתי לגאלית לארץ־ישראל.