בני עקיבא לודז - יד שניה

שלוש המסות הכלולות בפוסט-ציונות, פוסט-שואה עניינן סוגיה אחת: השימוש בשואת יהודי אירופה כטיעון מרכזי במאבק האידיאולוגי האנטי-ציוני והאנטי-ישראלי. למאבק הזה, טוען המחבר ומסביר, גילויים שונים, אך בעיקרו של דבר, הוא מבקש לערער על הלגיטימיות ההיסטורית, המשפטית, המוסרית והפוליטית של צדקת התביעה למדינה יהודית בארץ ישראל. המסה הראשונה מספרת על קבוצות של מכחישי שואה בשמאל הרדיקלי הצרפתי. ייחודו של מפעל ההכחשה של קבוצות אלה הוא בכך שעניינו העיקרי הוא האנטי-ציונות. בניגוד להכחשת השואה המוכרת יותר של חוגי הימין, הרדיקלים מן השמאל אינם אנטישמים במובן הקלאסי של המונח. המסה השנייה דנה בהגותם של קבוצת אינטלקטואלים ישראליים – היסטוריונים, פילוסופים ואחרים – המשתמשים בשואה ובלקחיה באופן שיטתי כדי לאשש טיעונים אנטי-ציוניים או פוסט-ציוניים. הם אינם מכחישים את עובדת קיומם של תאי הגזים, כמובן, אבל כמו מכחישי השואה מן השמאל בצרפת, הם משתמשים בה בביקורתם הקיצונית – עד כדי דה-לגיטימציה – על ישראל, על מדיניותה ועל העקרונות האידיאולוגיים והמשפטיים שעליהם היא מתבססת. הפרק השלישי בוחן את כתיבתה של הפילוסופית חנה ארנדט, ובעיקר את ספרה הנודע על משפט אייכמן. פרופ` יקירה מאתר בחיבור, שהיה אמור להיות סקירה עיתונאית של המשפט, הסתייגות עקרונית, מובלעת אך גם מפורשת, מזכותה של מדינת ישראל לבטא עמדה יהודית ייחודית על שואת יהודי אירופה. ספרה על משפט אייכמן, פוסק המחבר, תרם ומוסיף לתרום – באופנים שאינם מנותקים מחייה ומדרכה של חנה ארנדט – להתפתחותה של האידיאולוגיה האנטי-ציונית ולבניינה. בניסוחיו הבהירים ובלשונו הרהוטה מעלה המחבר תרומה חיונית להבנתה של סוגיה חשובה ומעוררת מחלוקת. אלחנן יקירה הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הערות: הספר יצא לאור בשיתוף עם המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן, אוניברסיטת תל אביב.
 

עיר חיה ושוקקת, צפופה ותוססת, מגוונת ורבת פנים, הריכוז היהודי הגדול ביותר באירופה והשני בעולם אחרי ניו יורק, זו הייתה ורשה היהודית שלפני השואה. ורשה זו שתושביה היהודים נרצחו ואף רחובותיה ובנייניה נהרסו עד היסוד והיום אין לה זכר, היא הנושא של ספר זה.
כ־370,000 יהודים, כשליש מתושבי הבירה הפולנית חיו בוורשה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. כ־80% מהם התגוררו בשכונה היהודית שבצפון העיר. בורשה שאיננה נבחן ומנותח ריכוז יהודי גדול זה על גווניו המרובים, אורח חייו, סביבתו הפיזית, דפוסי מגוריו וגם היחסים בינו לבין האוכלוסיה הסובבת. 
ורשה שאיננה מעלה תמונה של ציבור שקצב חייו הוא מהיר ואינטנסיבי בכל תחומי החיים: תרבות, פנאי, חינוך, פוליטיקה, חברה, תעסוקה ופרנסה וכן חיי דת, אורח חיים שהתאפיין ברעש, צפיפות ובקשרים אנושיים עשירים והדוקים אם כי גם מפולגים ומסוכסכים. 

ד"ר אירית צ'רניאבסקי היא כלכלנית אוּרבנית והיסטוריונית וזהו ספרה השני. ספרה הראשון בעור שיניהם, הבוחן את דרמת המאבק לעלייה ולהגירה של יהודי פולין ערב השואה פורסם ב־2015 ותרגומו לאנגלית: At the Last Moment יצא לאור ב־2020.

זהו סיפורה של בת היוצאת למסע בעקבות אמה, וכבת הדור השני, היא חושפת בפנינו עד כמה עוצבו חייהם של בני הדור השני בצלה של השואה. נחמה ברוכסון, ילידת קובנה, היתה "פלוגאית" בתנועת המחתרת בגטו קובנה אב"צ - "ארגון ברית ציון". לאחר אבדן אמה וחיסול הגטו נלקחה נחמה למחנה הריכוז שטוטהוף שממנו יצאה בצעדת המוות. הודות לתושייתה ולאומץ לבה היא הצליחה להימלט מתוך שורות האסירים, הצטרפה לארגון "הבריחה" ומשם עלתה לארץ הנכספת. חמישים שנה לאחר השואה עוזבת בתה הצברית, ספירה, את ביתה מרושלים וחוזרת אל ה"שם" שנותר בקובנה. היא "כובשת" ברגליה את כל המקומות המוזכרים בזיכרונותיה של האם, במטרה לחשוף את גורל סבתה ולהדליק נר נשמה במקום שבו נרצחה. השם והכאן הופכים למקשה אחת בספר מקורי זה.