בשנת תרצ"א משה צדוק עלה לארץ. כעבור שנתיים החל לעבוד ב"דבר" ואת זמנו הפנוי הקדיש לרכישת השכלה יסודית בהדרכת מורים פרטיים.
בתקופת עבודתו ב"דבר" התיידד עם העורכים זלמן רובשוב - שזר, דן פינס ודוד זכאי, ועם ר' מאיר לנג, ר' יצחק פיקסלר ז"ל ועם דב נוי יבדל"א, ושמע מפיהם דברי תורה.
בו בזמן הירבה לקרוא ולכתוב ופירסם הרבה מאמרים ורשימות בעניין יהדות תימן, בנושאים יהודיים כלליים וכן תגובות בענייני דיומא.
בשנת תשכ"ז יצא לאור ב"עם עובד" ספרו הראשון: יהודי תימן, תולדותיהם וארחות חייהם, ובו מידע מרוכז על יהדות זו באלפיים שנות גלותה.
הספר זכה לשבחי הביקורת ומטעם משרד החינוך והתרבות הומלץ כספר עיון למורים, שיש בו"תיאור פופולרי מדעי העשוי לספק חומר בידי המורה" להכרת אופיה של עדת תימן בארץ.
גם מטעם הפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת תל - אביב הומלץ על ספר זה.
עתה, בספרו מחשבת ישראל בתימן, נותן צדוק תמצית הגותם של כחמישים מחברים מבני תימן במשך אלף השנים האחרונות, כחלק ממחשבת ישראל לדורותיה.