גחלת לוחשת - יד שניה

תרגמה לאה זגגי; הקדים מבוא על מקס וינר ויצירתו יהושע עמיר.

וינר כותב בפתח ספרו: "המספר מבקש להציג בפני הקורא בהרחבה מסוימת את האישים ואת המאורעות הרוחניים האופייניים לתקופה זו...במאה התשע-עשרה היה הענף הגרמני של העם היהודי הכוח המנהיג לגבי התפתחות החיים הדתיים היהודיים. כאן שיווה לאמניציפאציה האזרחית אופי של תנועה רוחנית, שלא רק הוליכה אל מחוץ לתחום היהדות, אלא עשתה ניסיון רציני עד מאוד לחדש את התוכן הרעיוני ואת תוכן החיים של היהדות".

הקהילה היהודית נחשבת תא המסד לחיי האומה היהודית בימי הביניים. היא הייתה המסגרת שסייעה ליהודים, שהיו מיעוט בחברות זרות, להמשיך ולפעול: לדאוג לקיומם באותן חברות, לשמור על ייחודם ולמלא ייעודים שונים, בתנאים של גלות.
הספר מבקש למלא חוסר, בהיותו מוקדש לתיאור מפורט של חיי קהילה מקומית, אחת מקהילות ישראל בארצות האסלאם בימי הביניים, קהילת קירואן שבלב המגרב, בתוניסיה. התיאור מכוון גם לתקן את התפיסה שקנתה לה שביתה במחקר ההיסטוריה היהודית, ולפיה הקהילות היהודיות הראשונות בימי הביניים התפתחו באשכנז בשלהי המאה העשירית, בעוד שבארצות האסלאם היו הקהילות נטולות עצמאות ושאבו את הסמכות לפעילותן מן ההנהגה המרכזית, בעיקר מזו שישבה בבבל.
הקהילה המקומית מוארת בספר בעזרת מקורות רבים מגניזות קהיר ובהם מקורות היסטוריים, ספרותיים והלכתיים. מקורות אלו כונסו כדי לשקף את עולמם של בני קירואן, את חיי החברה ואת המוסדות המקומיים בה, מתקופה קדומה ועד למאה האחת עשרה; מועד חורבן הקהילה בעת הריסת העיר בידי בדווים. התופעות החברתיות של עצמאות הקהילה ותלותה במרכזים, נדונות על רקע ההתרחשויות ההיסטוריות. מן הספר עולה שהיו קהילות מקומיות עצמאיות בארצות האסלאם כבר במאה התשיעית. אך חרף העצמאות התפקודית והיכולת האינטלקטואלית שבקהילה המקומית, בניה טיפחו קשרים תדירים עם מרכזי ההנהגה המקודשים, קשרים שהביעו מחוות כבוד למרכזים ללא תלות רשמית או תפקודית בהם.
אגב הדיון בקירואן עולה בחיבור תמונת העולם היהודי בארצות האסלאם על קשריו בין מזרח ומערב ומקומה של קהילת הגשר, קירואן, בצומת החשוב שבו הייתה ממוקמת.