ממקום מושבו בבגדאד וממרחק של למעלה מחמישים שנה, מצליח גַ'בְּרָא אִבְּרַאהִים גַ'בְּרָא לשחזר תמונות וחוויות מילדותו בבית-לחם של שנות העשרים, עיירה שהיתה אז, חברתית ותרבותית, לא יותר מכפר גדול.
גַ'בְּרָא נולד להורים עניים מרודים, וחוויות הסבל והעוני שעברו עליו ועל בני משפחתו תופסות נתח מרכזי בסיפור חייו.
אביו של גַ'בְּרָא היה פועל קשה יום שפירנס את משפחתו בסיתות אבני בניין.
חוויות ילדותו של המחבר הצטמצמו במרחב הצר שבין בית המשפחה לבית-ספרו, בקרבת כנסיית המולד והרחבה שלפניה.
את העולם הצר כביכול הזה פורש ג'ברא לפנינו בכישרון של יוצר שמבטו המפוכח ולבו החם חוברים להמחיש לנו את המירקם העשיר של המקום הזמן והחברה.
גם ירושלים, שאליה הוא עובר עם משפחתו לאחר זמן, זוכה לתיאורים מדויקים, מלאי הומור וחמלה.
במבט חודר וביקורתי שנמנע מחריצת משפט, בלב אוהב אך בכתיבה אנינה ומאופקת, מצליח ג'ברא להחיות בשבילנו את חיי הדלות, את היחסים המורכבים בתוך המשפחה ובין המשפחה לסביבתה, את התרבות והפוליטיקה של התקופה, ואולי יותר מכל – את נופי פלסטין שהיתה ואיננה.
קולמוסו של גַ'בְּרָא, האמן הרב-תחומי, מפליא לתאר את חוויות הילדות בכישרון של מי שמיטיב לשלוט בצבעים, בצלילים, ובדקויות טבע האדם.
לפנינו יצירה אוטוביוגרפית שופעת עדינות וכנה, שזורה הומור וחן שמושכים את לב הקורא מפרק לפרק בקלילות, כאילו צפה בסרט מרתק.