בראשית היה טולקין ויראו סופרים חסרי כישרון כי טוב ויכתבו ספרים רבים וחסרי השראה בהם אלפים נעלים וגמדים עצבניים נלחמים נגד אדוני אופל אכזריים. חרבות חושלו שוב, טבעות החזיקו גורל עולמות שלמים ונחה הארץ ארבעים שנה.
ויקום דור אשר לא אהב את טולקין, אשר חיפש שינויים וקרא כל בן הלילית אל הסינדרין תשליכהו. ודור זה מתחיל להרים ראשו אל האור ולזכות בהכרה הראויה לו. הראשון מביניהם, מלך המלכים, הוא ללא ספק ג`ורג` מרטין, אשר הצליח לשנות את הז`אנר ב-180 מעלות ומוליד דור חקיינים חדש. אבל יש סופרים אחרים שהתחילו לכתוב באותו הזמן ויצרו עולמות נהדרים משל עצמם. אחד מהם הוא סטיבן אריקסון, והסדרה היא ``ספר הנופלים של מאלאזן``.
סדרת מאלאזן היא לא כמו סדרה אחרת. ברוב סדרות הפנטזיה אנחנו זוכים במסלקות מידע פרטניות, לרוב בדמות קוסם זקן וחכם שמספר עובדות לא ידועות לדמויות ולקוראים כאחד, מי הרע, מי הטוב ואיזה חפץ נחוץ על מנת להשמיד אותו (חרב, טבעת, בוטנים, וכו`). במאלאזן אנחנו נוחתים בדיוק באמצע הסיפור. כשפתחתי לראשונה את הספר, בדקתי שוב את הכריכה כדי לבדוק שבאמת אני קורא את החלק הראשון. כמו בחיים האמיתיים, אין התחלה מדויקת, אלא נקודה שממנה מתחיל הסיפור. לסיפור עצמו כבר יש היסטוריה ארוכה ועקובה מדם, ואנחנו מצטרפים לאחד הקרבות המרכזיים. לאט לאט, ככל שהעלילה מתקדמת, אנחנו מגלים את הסיפורים החבויים מאחורי המעשים שלעתים נראים מוזרים, את הסודות של הדמויות, ולמעשה את מארג העולם עצמו.