נרקיס וגולדמונד - הרמן הסה - יד שניה

הפילוסופים הגדולים מתקופת הרנסנס (המאה ה15-), ועד הפילוסוף עמנואל קאנט (תחילת המאה ה19-) השפיעו השפעה מכרעת על התרבות המערבית וכמו כן על התרבות העולמית בת זמננו. אי אפשר להבין את תרבות זמננו מבלי להבין את השפעת הפילוסופים בני התקופה הנידונה. התפתחות הפילוסופיה בתקופה זו, מהרנסנס ועד קאנט, השפיעה מיידית ומשפיעה עד היום על התפתחות המדעים: על המתמטיקה, הפיזיקה, הביולוגיה והפסיכולוגיה, על תפיסת ההיסטוריה ואף על הפוליטיקה התיאורטית והמעשית. בספר זה, שוזר הפרופ` בן-עמי שרפשטיין, מהחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל-אביב (בשיתוף ד``ר שלמה בידרמן וד``ר דן דאור) את הגותם של ג`ורדנו ברונו וליאונרדו דה וינצ`י, מקיאולי ומונטיין, קופרניקוס וגלילאו, בירון ודקארט, שפינוזה ולייבניץ, רוסו, וולטיר ודידרו לוק, ברקלי ויום, ועמנואל קאנט, למסכת אחת המעניקה לקורא חוויה אינטלקטואלית והמשמשת מורה דרך להכרת הבעיות המרכזיות שעמדו בפני הוגי הדעות.

האם העובדה, שהמונחים "יצר" (מיני) ו"יצירה" (רוחנית) גזורים מאותו שורש, מקפלת בתוכה תפיסת מיניות ייחודית, השונה במהותה מזו השלטת בתרבות המערבית? מרדכי רוטנברג פיתח בספריו גישה דיאלוגית לחקר היחס בין הפסיכולוגיה והדת. על - סמך ניתוח מקורות מהמסורת היהודית הוא טוען, שמתוך הקשר הסמנטי בין יצר ליצירה, משתקף מודל מורחב של מיניות, שעל - פיו דחף היצר הפיסיולוגי כולל ומזין את אנרגית היצירה הרוחנית. לדעת רוטנברג, נעות המהפכות המיניות במערב בתנודת מטוטלת מדיכוי לביטוי, משום שהן מעוגנות בתפיסת השניות היוונית - נוצרית, המפרידה בין גוף לנפש. לעומתן פועלת המערכת ההוליסטית היהודית של ה"יצר - יצירה" כרצף, הכולל גם אפשרות שווה לכל נפש לחוות ריגושי - שיא של דבקות אקסטטית רוחנית אותם חש בדרך כלל רק האמן. היצר, המציג מודל אלטרנטיבי לתפיסת המיניות הביולוגית הצרה השלטת במערב, מראה גם כיצד דפוסי התקשורת הרומנטיים והשוויוניים, הגלומים ברצף יצר - יצירה, עשויים להתמודד עם בעיות האלימות וההטרדה האופפים את יחסי המין והיחסים בין המינים במערב בעידן האיידס. מרדכי רוטנברג משמש כפרופסור בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הוא מלמד וחוקר את השפעת הדת על הפסיכולוגיה של חיי היומיום. הוא שימש כיועץ מומחה לפסיכולוגיה בין - תרבותית בארצות שונות בעולם. בין ספריו: 'קללה וסטיה', 'שבעים פנים לחיים' ו'פרד"ס הנפש'. ספרו, 'קיום בסוד הצמצום', זכה בפרס ירושלים למחשבת ישראל.

הספר מראה שאף-על-פי שניטשה קבע כי אין אמת, אלא רק שקרים מועילים, וכי "אלוהים מת", מכתביו עולה שיש לו מושג אמת חיובי וברור - הטראגדיה. זו כרוכה לדעתו בטיבה של המציאות כולה, והיא גם הופעתו המחודשת הביקורתית והחיובית של מושג אלוהים. הדיון במושגי-היסוד של ניטשה מגלה את דו-משמעותם האירונית. הפילוסופיות של שפינוזה וניטשה נראות הפוכות: הראשונה מציגה את הקביעות והחוק שבטבע, והשנייה - את ההתהוות והשרירות. אבל דיון משווה ב'תורת המידות' לשפינוזה ובכתבי ניטשה מעלה ששתי פילוספיות אלה זהות בעיקרן.