אֶלָנטְרִיס הייתה יפהפייה פעם. היא כונתה עיר האלים: מקום של כוח, זוהר וקסם. אלה שביקרו בה מספרים כי האבנים עצמן בהקו באור פנימי, וכי העיר הכילה פלאים קסומים שלא יתוארו. בלילה זרחה אלנטריס כמו מדורת כסף ענקית, ונראתה אף למרחקים אדירים.
אך על כל תפארתה של אלנטריס, תושביה היו מפוארים ממנה. עם שיערם הלבן הבוהק, ועורם הכסוף, המתכתי כמעט, בני אלנטריס זהרו כמו העיר העצמה. האגדות מספרות כי היו בני-אלמוות, או קרובים לכך. גופותיהם החלימו במהירות, וחוננו בכוח, חדות עין ומהירות אדירים. הם היו מסוגלים לבצע קסמים בהינף יד; והאנשים זרמו לאלנטריס מכל רחבי אוֹפֶּלוֹן, על מנת לזכות ברפואות, מזון וידע אלנטריים. האלנטרים היו אלים.
וכל אחד יכול היה להפוך לאלנטרי.
זה נקרא השָאוֹד. השינוי. הוא הכה באקראי – בדרך כלל בשעות הלילה המסתוריות, בהן החיים האטו ממהלכם ונחו. השאוד יכול היה לקחת קבצן, בעל מלאכה, אציל, או לוחם. בבואו, חייו של בר המזל הסתיימו והחלו מחדש; הוא היה נפטר מהמציאות השגרתית עד כה, ועובר לאלנטריס. אלנטריס שבה היה חי באושר, מושל בחוכמה וזוכה לסגידה לנצח.
הנצח הגיע לקצו לפני עשר שנים.