האמריקאית בלב ברלין הנאצית

"לתבונה האנושית יש גורל מיוחד בסוג אחד של הכרותיה: מעיקות עליה שאלות שאין ביכולתה לסלק אותן, מפני שהוטלו עליה כמטלה על ידי טבע התבונה עצמה, אך אין גם ביכולתה להשיב עליהן, כיוון שהן חורגות מכל יכולותיה של התבונה האנושית".
זהו המשפט הפותח של הספר ביקורת התבונה הטהורה לעמנואל קאנט, שהוא, ללא ספק, החיבור הפילוסופי החשוב והמשפיע ביותר בעת החדשה. קאנט חולל את המהפכה הפילוסופית העיקרית של העידן המודרני, עד שכל תולדות ההגות שלאחריה, לא רק הפילוסופית, ספוגות ברעיונות שבאו ממנו או יוחסו לו בפרשנות כזו או אחרת. החיוניות של מחשבתו ניכרת גם בדורות האחרונים אצל הוגים שונים מאוד גם ממנו וגם זה מזה.
 
מכל הבחינות הללו ניתן לומר שהבנת קאנט וההתמודדות אתו הן חלק מהבנתנו את עצמנו. אבל רק מעטים מגיעים לקרוא את כתבי קאנט עצמו, בעיקר את שלוש הביקורות, ובראשן "ביקורת התבונה הטהורה", שבהן הפך קאנט את הפילוסופיה הקדם-מודרנית על פיה. המהפכה הקאנטית מציבה במרכז העיון הפילוסופי את היש האנושי, הפועל כסובייקט של שכל, רצון וכוח-מדמה יוצר. בכוחם של אלה הוא מכונן את עולם המושאים האובייקטיבי שבתוכו הוא פועל ומתקיים, ויחד אתו הוא מכונן את העולם האתי, עולם הנורמות והערכים שהוא מטיל על עצמו, וכן את עולם היופי והשגב האסתטי, ואת ההיסטוריה המוסרית, שבהם המין האנושי מוצא הד לייעודו בתוך היקום. אלה רעיונות גדולים, שנפרטים תחת עטו של קאנט לריבוי דיונים מיוחדים שדפי הביקורות גדושים בהם, בעיקר דפי הביקורת הראשונה, זו שלפנינו, שחוללה את עיקר המהפכה והניחה את היסוד גם לאחרות.

מהי חמלה רדיקלית? היא אינה אהבת שוטים. היא איננה עיוורת, אלא רואה את המציאות כולה ופועלת בה בנחישות ובבהירות. היא קוראת למודעות כלפי מקורות הסבל ומזהירה מפניהם ומפני כל פעולה שנובעת מהם, ועל כן היא מחויבת לאתיקה של אי-אלימות.

הבודהיזם המעורב חברתית מתבונן בחברה, בְּמועקוֹֹת המודרניוּת, ומבקש להעניק להן מענה שבאותה מידה הוא על-זמני ורלוונטי לעת הזאת. בספר זה נרקמים מתוך כך רעיונות ופרקטיקות בודהיסטיים עם הגות ביקורתית מודרנית, לכדי קווי יסוד של אוטופיה חברתית, חינוכית ואישית. היא רלוונטית ביותר כאן ועכשיו, בישראל ובעולם, כשבּוּרוּת, סלידה והשתוקקות פועלות בעוצמה בתודעה האנושית ומתמצקות אל תוככי מוסדות החברה. הן מתבטאות בַּשגרה בנרקיסיזם ובניתוק, בפוליטיקה פופוליסטית, בתפיסות חינוכיות וטיפוליות מנוכרות, בצרכנות חסרת רסן; במה שהמחבר מאבחן כדוּקְְּהָָה החדשה: חוסר הסיפוק, המכאוב והסבל של ימינו.