האמריקאית בלב ברלין הנאצית

אסטרטגיות גורליות, מפסגות יצירתו של ז'אן בודריאר, הוא ספר ההמשך לסימולקרות וסימולציה (הוצאת הקיבוץ המאוחד). בספר זה כבר לא מדובר בקדימות האובייקט, הדימוי, ובתקופתנו הסימולקרום (העתק חסר מקור), אלא בניצחון מוחלט שלהם, ביציאה משליטה ומבקרה, שגשוג חסר גבולות, אקסטזה תמידית של המערכות. 

האובייקט הוא כל מה שאינו סובייקט, והוא יכול להיות סופת טייפון, כיסא, הר, מחשב, דימוי, רומן וגם אלגוריתם, אייפון וכמובן סימנים. ואמנם, עולמנו מלא להתפקע באובייקטים מכל הסוגים, באינספור סימנים, והם יוצרים סדר חדש משלהם, שבו הם השולטים ואנחנו הנשלטים, ורק מתוך הזיה וחידלון הרוח אנחנו ממשיכים לתפוס עצמנו כאדונים. 

בספר זה מבקש בודריאר להיכנס לראשם של האובייקטים ולראות את העולם מנקודת מבטם, שכן לטענתו הם ישויות ערמומיות בעלות מערך התנהגותי משלהן. הוא מגלה את שפת הפתיינות שבאמצעותה הם מתקשרים ומתמרנים אותנו, ועומד על תכונות נוספות כגון היפוך, קיטוב, משחקיות, גורליות, פריצות, אדישות והליכה עד הסוף. אינדיבידואלים רבים בתקופתנו מאמצים התנהגות של אובייקט ולכן נראים לנו מופקרים: פוליטיקאים, אנשי עסקים, בדרנים, טרוריסטים, משפיענים ברשתות החברתיות וההמונים עצמם. במידה מסוימת כולנו קורבנות האובייקט וחבורתו; כולנו בני ערובה של הסדר הקיים. אם האינדיבידואל רוצה להישאר רלבנטי עליו לאמץ אסטרטגיות גורליות, שהן כללי הפעולה של האובייקט, ובכלל זה גם של הבינה המלאכותית. 

ז'אן בודריאר (1929–2007) הוא מגדולי האינטלקטואלים הצרפתים של המחצית השנייה של המאה העשרים. כתביו עיצבו ועדיין מעצבים את השיח בביקורת התרבות, החברה והמדיה. עד היום ממוקם בודריאר בקצה שוק הרעיונות, כיצרן של שיח מקורי ושנוי במחלוקת, אשר כנגד רצונו הפך אותו לסינונימי עם המונח פוסטמודרניות. 

הספר מצרים ראשונה ולתמיד (مصر اولا ودائما) נושא בשמו סיסמה רווחת שהופיעה על קירות בניינים וחומות אבן ברחבי קהיר בעקבות ההפגנות ההמוניות שהביאו להתפטרותו של חסני מבארכ מתפקידו כנשיא מצרים בפברואר 2011.

הספר פותח בפני הקורא צוהר להכרה ולהבנה טובות יותר של התמורות שחלו ביחסים בין ישראל למצרים בעשרות השנים האחרונות, תוך התייחסות מודגשת לממד הביטחוני־אסטרטגי שלהם.

הספר סוקר ומנתח בהרחבה את המאפיינים המרכזיים במדיניותה של מצרים כלפי ישראל ואת השינויים שחלו בה בציר הזמן. הוא מציג התרשמויות, תובנות והערכות מזווית אישית, ועל בסיס הניסיון שצבר המחבר, על שלושת האישים האחרונים שכיהנו כנשיאי מצרים - חסני מבארכ, מחמד מרסי ועבד אלפתאח אלסיסי - וכן על נושאי תפקידים בכירים בצמרת הממסד המדיני־ביטחוני המצרי. כמו כן מפורט בו התפקיד של מצרים במהלכים ובסוגיות רגישים ובעלי חשיבות מרכזית מבחינתה של ישראל: מדיניותה של מצרים מול רצועת עזה, בדגש על תוכנית ההתנתקות, מבצעי צה"ל "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן", העימותים בגבול ישראל־רצועת עזה ומלחמת חרבות ברזל, והעסקה שנרקמה בין ישראל לחמאס בתיווך מצרי לשחרור החייל החטוף גלעד שליט. פרק מיוחד בוחן ומנתח את מדיניותה של מצרים בשורה ארוכה של סוגיות בתחום הפנימי, האזורי והגלובלי.

אל"ם (מיל') דוד חכם שירת בצה"ל במשך שלושים שנה במגוון תפקידי מטה ושדה, ובאינתיפאדה הראשונה עמד בראש המחלקה לעניינים ערביים בממשל הישראלי ברצועת עזה. הוא היה שותף פעיל מטעם מערכת הביטחון במו"מ עם הפלסטינים במסגרת תהליך אוסלו. עם שחרורו מצה"ל שימש יועץ לעניינים ערביים לשרי הביטחון. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי ובעל תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת תל אביב ובלימודי ביטחון מאוניברסיטת חיפה.

בשנת 2005 יצא לאור ספרו ותימלא הארץ חמאס על מייסד הארגון שיח' אחמד יאסין, ובשנת 2016 יצא לאור ספרו עזה בגובה העיניים על האינתיפאדה הראשונה. בשנים האחרונות משמש עמית מחקר ב־ ICGS , המרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל.