המרקם הלשוני בפיהם של יהודי צפון אפריקה הוא תוצאה של המגעים בין הלשונות שדוברו שם בזמנים שונים - הב-רברית, הלטינית, הערבית, הספרדית, הפורטוגזית והצרפתית - והמרכיב העברי-הארמי. המרקם הססגוני המרתק הזה הוא נושא הדיון של הספר. בספר מתפרסמים שלושה עשר מאמרים, מהם היסטוריים ומתודולוגיים, ומהם טקסטואליים ולשוניים, המצטרפים למסכת אחת. בין היתר, נידונות בספר השאלות האלה: היצירתיות הדינמית של הדוברים, עתיד המוגרבית היהודית; לשון השרח בהגדה של פסח ובתרגום מדרש עשרת הדיברות נוסח צפרו; ניתוח גיזרוני של המילה "מימונה" וביאורה גם על פי מנהגי החג; בחינת המרכיב העברי במוגרבית וזיהויו, ערכו כערוץ למסירת עברית חיה כל ימי הגלות, ולשונות ה"ברכה" בלשונות יהודים אחדות; ומסורת הכתיבה לפי שש איגרות מליציות מופתיות של חכמי מרוקו במאה התשע עשרה. בגין הלקח הכללי, הבלשני והתרבותי, הספר מיועד גם למי שאינם שולטים במוגרבית. אהרן ממן הוא בעל הקתדרה לחקר הלשון העברית על שם ח"נ ביאליק, פרופסור בחוג ללשון העברית וללשונות היהודים באוניברסיטה העברית בירושלים וסגן נשיא האקדמיה ללשון העברית. הוא מנהל את המרכז לחקר מסורות קהילות ישראל ואת מפעל ספרות חכמת הלשון העברית באוניברסיטה העברית; היה ראש החוג ללשון העברית, ראש מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח וראש המכון למדעי היהדות על שם מנדל. הוא עורך הסדרה "עדה ולשון", והיה עורך שותף של כתבי העת "מחקרים בלשון" ו"מסורות". א" ממן היה חוקר אורח באוניברסיטאות לונדון ואוקספורד, מרצה אורח בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת ייל, עמית מחקר של המכון ללימודים מתקדמים ושל סכוליון באוניברסיטה העברית, ושל מרכז כ"ץ ללימודים מתקדמים במדעי היהדות בפילדלפיה, ארצות-הברית.