הילד של לגיון הזרים - לאה איני

בשכונת עולים בירושלים מתגוררת טובה ברכה – זקנה בבלית חכמה, המנהלת את חייה על פי מסורת אבותיה ואמותיה. כשהיא מברכת על הלולב בחג הסוכות, כפי שלמדה מאִמהּ, מוצא בזה רב צעיר ונחרץ פגם הלכתי חמור. המפגש בין שתי תפיסות עולם אלו – האחת מושרשת במסורת חיה, והשנייה נשענת על סמכות טקסטואלית – מתפתח לעימות עקרוני על אמת, אמונה וסמכות.

סיפור קטן זה על ברכה ולולב מתרחב לכדי יצירה מורכבת ורבת־רבדים, הנעה בין הומור לפאתוס, בין ריאליזם לפנטזיה, בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה. דרך סיפור המסגרת נפרשת לפנינו תמונה עשירה של קהילה ירושלמית על דמויותיה הייחודיות, מנהגיה ואורחות חייה, וגם דיוקן מרתק של מאבק בין־דורי על משמעותה של מסורת בעולם משתנה.
ביצירתו הראשונה, כותב המחבר ברוחם של הסיפור העממי ושל הספרות הרבנית הקלאסית ומצליח לרקום מהם יצירה מודרנית מפתיעה. הספר מצטרף לכמה וכמה יצירות של ספרות עברית עכשווית, המבקשות לספר מחדש את סיפורה של החברה הישראלית המסורתית, אך עושה זאת בקול ייחודי ומקורי.

דוד מנחם, יליד ירושלים (1980), מלמד תורה ושירה, פייטן ומוזיקאי, רב קהילת אוריאל במבשרת ציון. זהו ספרו הראשון.

שבוע לאחר טבח שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, כתב המשורר אלחנן ניר, "עַכְשָׁו כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה / אֲנַחְנוּ צְרִיכִים תּוֹרָה חֲדָשָׁה". והוסיף ופירט: "וּבְתוֹךְ כָּל הַשֶּׁבֶר וְהַמֶּלַח וְהֶחָרָבָה, עַכְשָׁו/ חֲסִידוּת חֲדָשָׁה וְצִיּוֹנוּת חֲדָשָׁה/ וְהָרַב קוּק חָדָשׁ וּבְרֵנֶר חָדָשׁ/ וְלֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג חֲדָשָׁה וִיחַוֶּה דַּעַת חָדָשׁ/ וְאָמָּנוּת חֲדָשָׁה וְשִׁירָה חֲדָשָׁה". 

שיר זה, שעורר הדים ותורגם לשפות רבות, מסמן את הציר שעליו סובבים שירי ספר השירה החמישי של ניר, את השבר המחייב חשבון נפש תיאולוגי, ציבורי ואישי, שהמשורר מקבל על עצמו. בשיריו יוצא אלחנן ניר למסע נפשי ופיזי המוביל אותו משדות ההלם והשכול אל אובדניו הפרטיים, אל נחמות הבית ואל התקווה שהוא מחזיק. 

עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה הוא יצירה עזת מבע, אינטימית ונוקבת. זהו נדבך נוסף במכלול יצירתו של ניר, שהעניקה לשירה העברית מבע פואטי מקורי, רענן וחיוני, הנוגע בעומק המאבק שבין אמונה לספק, בין קדושה לחיי העולם, ואף בעצם קיומנו במקום הזה. 

"מתהומות החול וממרומי הקודש מייצר אלחנן ניר לנגד עינינו שפה חדשה, שנוגעת בפצע הפתוח, בפחד המצמית, בשבר - ובמה שעוד יתרומם ממנו. שירי הספר הזה, על רקע התקופה שבה הם רואים אור, הינם לב פועם, חשוף ושואל, שכולו חן, חסד ורחמים". (מיה טבת דיין)