לא ראיתי חיילים שמחים הוא ספר מרגש, משעשע וחכם המתאר לבטי נפש ואהבות של חיילים לפני, בזמן ואחרי מלחמת יום הכיפורים. מיכה, גיבור הספר, מבקש לחזור לגולני אחרי שנפצע במלחמה, אך הפסיכיאטר קובע שבקשתו אינה נורמלית ("לקרבי שולחים כאלה שלא רוצים, כי זה מראה שהם נורמלים"). הוא נשלח לבסיס קשר מרוחק ונדרש להעלות על הכתב מדי יום את מחשבותיו. מיכה מתאר את הווי הבסיס, ונזכר איך טווה חלומות לעתיד המורכב ממסעות בעולם, בניית חווה עם אהובתו והשלמת הרומן שבכתיבתו החל. ואז הגיעה המלחמה וטרפה את כל הקלפים. הספר זכה לשבחי הביקורת ולאהבת הקוראים, ויצא במהדורות רבות. זהו הראשון מבין עשרים ספרים שכתב מישקה בן־דוד. למהדורה זו, במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, מצורפים דפים מתוך יומן שכתב המחבר בעת שירותו הצבאי ואשר שימש בסיס לכתיבת הספר.
"סיפור קולח, מרתק, גדוש הפתעות, מצחיק... מעמדים קומיים נפלאים נוסח מ.א.ש. משפטים לא מעטים קראתי גם פעמיים ושלוש כדי לחזור וליהנות מטעמם. "
אהוד בן־עזר, ידיעות אחרונות
"הייתי ממקם אותו בלי היסוס ממש בקצה הפירמידה של הספרות העברית."
אורי אדלמן, קול ישראל
"מיזוג מלבב של הומור וליריקה והרבה הבנה אנושית, וכמובן - אהבה.״
משה דור, מעריב