החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו

על מה חושבת אישה, כשהיא מבינה לפתע, שאיש מעולם לא שמע את קולה?
רוזמרין לא מבין את החורף הוא פסיפס של סיפורי חיים נוגעים ללב, שנפגשים כולם ביום גשום אחד: אישה בודדה שמגלה את האהבה בגיל מאוחר; בת שנלחמת כדי לסלוח לאמה; רעיה שבוחרת לא להביא ילדים לעולם, כי לא תוכל לשאת את סבלם; אלמנה שכותבת מכתבים לבעלה; נערה בת שש־עשרה שמתאהבת בחברתה הטובה; זקנה שמפקידה סוד נורא בידי המטפלת שלה.
הדמויות הראשיות בספר הזה אינן גיבורות. הן נשים כאחד האדם, הן כל אחת מאיתנו, פגיעוֹת וחזקות, נדיבות וחסרות רחמים. הן אוהבות ושונאות מכל הלב. הן נופלות וממשיכות ללכת - כמו רוזמרין שקורא תיגר על הכפור החורפי, ובכל אביב נולד מחדש, על אף הצלקות.
מעטים כמו מתאו בוסולה יודעים כיצד לתאר, בעדינות ובעומק כאלה, את הסתירות שבמערכות יחסים אנושיות. מעטים יודעים לתפוס בענווה כזו את תשוקותינו ואת הפחד שלנו מלהיות מאושרים.
מתאו בוסולה הוא סופר רב־מכר, מאייר, יוצר קומיקס ומגיש רדיו איטלקי. עד כה פירסם 8 רומנים, שחלקם עובדו לקולנוע ולתיאטרון.
"החלטתי לכתוב על נשים כי אני לא אישה. כי יש לי הרגשה שאני תמיד יודע עליהן רק מעט, גם אם אני גר עם ארבע מהן. ולמה לכתוב על מה שאתה חושב שאתה מכיר, כשאתה יכול לכתוב על מה שאתה רוצה להכיר מקרוב?"
מתאו בוסולה

היומנים מתעדים את חייו של תיך נאת האן כאיש צעיר בעולם שסוע ממלחמה, מאידיאולוגיות ומשחיתוּת. הקריאה בהם משקפת מבט על־זמני הרלוונטי למדי גם לתקופה שבה הוא יוצא לאור בישראל. עולה ממנה רוחו היציבה והחומלת, הנותרת כזאת גם אל מול קשיים ואובדן כמו זה של פוּנג בּוי – המנזר שהקים יחד עם חבריו ביערות ההרריים של מולדתו. 

דפי היומנים כוללים תיאורים של זמני עֵרוּת שכמותם נדיר למצוא בספרות הבודהיסטית. הם נגישים ובה-בעת מסתוריים, ומתוכם אנו עלולים להסיק כי חוויות מעין אלה הן דבר שכיח. ואכן, מצד אחד הן נגישות לכולנו – כך נראה שהמחבר מנסה לומר, ומצד אחר הן ייחודיות. כזו היא גם השפעתו של תיך נאת האן בעולם, המביאה עימה חופש פנימי עמוק ובלתי רגיל. 

סופו של הספר הוא גם סופה של תקופה ותחילתה של גלות כפויה מווייטנאם שהוּשתה על תיך נאת האן בגלל קריאתו לשלום. היא נמשכה שלושים ותשע שנים שבמהלכן ביסס את אחת ממסורות התרגול פורצות הדרך של זמננו.

 

"זהו אחד מספריו המתוקים והחשופים ביותר של תיך נאת האן. הוא מתעד את טמינת זרעי חוכמתו העילאית" (מורה הדהרמה ג'ק קורנפילד, מחבר "הלב הנבון")