"לרגע היה דומה שהכול נהיה מוכן: אני מביא לקבורה את האיש הזקן הזה שחייו נגמרו. אחר כך חשבתי: האיש הזקן הזה הוא אבא שלי."
השנה 1992. האיש המובא לקבורה הוא הסופר יהושע בן-יוסף. בנו, כבר איש מבוגר, עדיין מתקשה להבין מה היה, לו האיש הזה, בן למשפחה חרדית שהתפקר, שהולידו ואחר כך עזב אותו ואת אמו והלך אחרי אישה אחרת. וחזר כעבור כמה שנים ובכל זאת הוסיף להיות רחוק, מתנשא, רודף נשים, זר לאם שנשארה אישה אדוקה, נערץ על הבן, מושך ודוחה, מפחיד ואהוב כאחד.