בספר חמישה סיפורים מעזבונו של קארבר, ושתי חטיבות נוספות של סיפורים: שמונה מתוך 'אפשר לבקש ממך שקט, בבקשה' (1977), אשר לא נכללו במבחר מקובץ זה שיצא בעברית, וחמישה סיפורי שחרות שנכתבו בשנות השישים, בתקופת לימודיו של קארבר באוניברסיטה ומעט אחר-כך.
בראשית 1998 פנה ג'יי וודראף, עורך 'אסקוואייר', לטס גאלגר, אלמנתו של ריימונד קארבר, ושאל אם יש ברשותה טקסט שיוכל לפרסם בירחונו במלאת עשור למותו של הסופר. גאלגר הזכירה אי-אלו תיקים שמצאה זמן קצר אחרי המוות, ושמסיבות שונות נותרו במגירת השולחן מבלי שנבדקו ביסודיות. וודראף הציע לסייע בבדיקת תכולתם, וכעבור שנה חצה את היבשת מניו-יורק אל ביתם של קארבר וגאלגר בפורט-אנג'לס שבמדינת ושינגטון. בין הניירות נמצאו שלושה סיפורים שלא פורסמו מעולם – שניים מודפסים במכונת-כתיבה ואחד בכתב-ידו של קארבר.
כעבור מספר חודשים ביקרו בספרייה של אוהיו סטייט יוניברסיטי בני הזוג ויליאם סטאל ומורין קארול, שניהם חוקרי יצירתו של קארבר, ומצאו שם שני סיפורים שלמים נוספים, שנכתבו ככל הנראה בראשית שנות השמונים, ואף הם טרם ראו אור.
יצירות השחרוּת הכלולות בקובץ זה הן העשויות, יותר מן האחרות, להפתיע את הקורא המכיר את מיטב יצירתו הבשלה של קארבר. "עונות זעף" (1963) היה הסיפור הראשון שפירסם: הוא שואב את השראתו בבירור מן הפואטיקה המודרניסטית של זרם התודעה בנוסח פוקנר וג'ויס. "האפיסיונאדוס" הוא פארודיה על המינגווי, ועל הנטייה של המודרניזם לנפח ייצוגים של אלימות לכלל אירועים טקסיים הרי משמעויות סמליות. "תפוחים אדומים מבריקים" הוא ספק פארודיה על הייצוג הספרותי של חיי המעמד הכפרי הנמוך הלבן, ספק ניסיון יחיד של קארבר לכתוב בנוסח פוסט-מודרניסטי, כמו זה של ישמעאל ריד או סטיב כץ. רק "השׂערה" מצביע בבירור על ההמשך.
בהוצאתו לאור של ספר זה מסיים המתרגם משה רון מפעל שהחל בו חמש-עשרה שנים קודם לכן, כשניגש לתרגום סיפורי 'דבר קטן וטוב'. יחד עם 'סיפורים אחרונים', כל סיפוריו של ריימונד קארבר עומדים עכשיו לרשות המבקש לקרוא אותם בעברית.