"והעיקר - עיסוקי אינו השירה: ענייני הוא המלחמה, והחמלה שמעוררת המלחמה, השירה נמצאת בחמלה". דברים אלה כתב בהקדמה לספרו וילפרד אואן (1893 - 1918), גדול המשוררים האנגלים של מלחמת העולם הראשונה, שנהרג ימים אחדים לפני שביתת הנשק, בטרם זכה לענוד את עיטור "הצלב הצבאי" שהומלץ לקבלתו, או לראות בדפוס את קובץ שיריו. אואן, שהיה חדור תחושת שליחות עמוקה, האמין כי תפקידו כמשורר הוא לחלוק את הסבל ואף את ההקרבה העצמית עם החיילים, כדי לשמש עד ל"חוסר האנושיות של האדם כלפי האדם", ובעדותו זו לסייע למשא ומתן להסדר שלום. המחאה והקינה על השמדת מיטב הנוער של אירופה השסועה, ובייחוד אחיו בני מולדתו, הן חלק בלתי - נפרד משיריו. יצירתו מהווה עדות חיה לזוועות ומתאפיינת בזעם ובחמלה הניתכים למקשה אחת. "קרעי שני" הוא מבחר ראשון ומייצג בעברית משירתו של וילפרד אואן.